קורות חיים
נולד בשנת תר"ס, בחברון. שלשלת יוחסין: בנו של ר' יעקב-יוסף, רבה של חברון, נכדו של ר' שניאור-זלמן, חבר משרד הרבנות ביפו, מצאצאי "הרב", בעל ה"תניא"; חתנו של ר' אברהם-יעקב אורלנסקי, רב המושבה זכרון יעקב.
אליעזר-דן למד בישיבות חברון וירושלים. מלא את כרסו בש"ס ופוסקים. ונכנס אחרי כן לסמינר למורים של "המזרחי" בירושלים. אחרי שגמר את הסמינר. עבד שנתים כמורה בבתי הספר בחיפה ובפתח-תקוה. אך הנה הוא שומע בקולו הפנימי, הקוראו לעבור לשטח ההגשמה הכלכלית בתחית העם והארץ. הוא עוזב את ההוראה, שב לחברון, ונכנס לחיי מעשה. משקיע את כל כחותיו בפעולות כלכליות, שיש עמהן יצירה; וכעבור שנים אחדות, ורישומו ניכר בישוב כעסקן רב-בעלים ורב-איניציאטיבה, כאישיות יפה, שמעשיות ואי-דיאליות, חוש של אציאות ושאיפות רוחניות נמזגו בה למזג טוב. הוא עובד כמנהל הסוכנות של בנק אנגלו פלסטין (אפ"ק) בחברון ובא-כחה של "הלואה וחסכון" בירושלים, ובא בקשרים, לרגל עבודתו, עם התושבים היהודים והערבים בחברון ובסביבה, מעורר בהם את רוח-הקבולת הכלכלית, דוחפם ומארגנם לפעולות בנין וישוב. הוא מתחבב ומתכבד על כל חוגי התושבים כאיש בר-לבב, שונא בצע, טוב ומיטיב לפרט ולכלל.
גם הממשלה מעריכה את פעולתו ושמה לב לדעותיו והצעותיו בעניני ישוב וכלכלה. וממנה אותו לבא-כח היהודים בענינים שונים. לחבר העירה. אליעזר-דן מגלה גם בעיריה פעילות גדולה. ומכניס לתוך קפאונה מן המחשבה התוססת והמעשה הקונסטרוקטיבי. וכל פעולותיו מגמה אחת מחיה אותן: תחית הדרום, שחברון תשמש לו עיר מרכזית. בעל-פה ובכתב, בעתונות, כסופר "הארץ". לפני מוסדות ובקרב תירים מברר הוא את האפשרויות הכלכליות, הגלומות בנפת הדרום, המחכות לעבודה. מרץ ומסירות.
וכשהתרגשו ובאו ימי הרעה, אזר אליעזר-דן את כל כוחותיו ועבד בחרף נפש להצלת המצב. הוא פנה לשלטונות המרכזיים בירושלים. רץ מן המושל המקומי אל מפקד המשטרה. בא בדברים עם נכבדי הערבים. שהיו כלם מאוהביו ומבאי ביתו-וכלם כאחד הרגיעוהו, ששום דבר לא יקרה. ערב-שבת, י"ז באב. נפל הקרבן הראשון. ארבעים איש הסתתרו בביתו של אליעזר-דן; בטחו בכבודו ובהשפעתו וקיוו, שהרעה, אם תבוא, לא תגע אל ביתו.
בשבת, בשעה שבע בבקר, הספיק עוד אליעזר-דן לעבור בבתי היהודים, לעודד, להרגיע, למסור ידיעות והוראות. וכששב בשעה שמונה וחצי, התקרבו הפורעים לביתו. הוציאה את אנשיך אלינו, ואותך נחיה", רעש ההמון בקולות מחרישים אזנים. "הרגוני תחילה", ענה להם אליעזר-דן. הפורעים חדרו לביתו. אליעזר-דן התאמץ להשפיע עליהם בדברי כבושים, בדברי סילוקים, בדברי רצוי ופיוס. וכשראה, כי כלתה אליו הרעה, הוציא את אקדחו וירה באויר. הרוצחים הפילו באלות את האקדח מידו, ובאקדחו ירו בו. הכדורים פלחו את לבו של אליעזר-דן, הוא נפל שדוד וקריאת "שמע ישראל!" על שפתיו. נרצח יחד עם אשתו, חנה, וילדם אהרן, בן ארבע; ילדם השני, שלמה, בן שלשה עשר חדש, נפצע ונשאר בחיים - השריד היחידי למשפחת אליעזר-דן.
עשר דקות ארך הטבח בבית אליעזר-דן, בו נרצחו באכזריות-לא-תתואר עשרים נפש. יתר האנשים שהיו בבית נפצעו ונחשבו למתים.
אליעזר-דן הובא למנוחות בבית העלמין של חברון.
שמו הונצח בספרים "ספר תולדות ה"הגנה", "חללי בת עמי", "ספר חברון", "יזכור לחללי אב תרפ"ט", ו "מלחמה ושלום בא"י".