קורות חיים
נולד בחודש טבת תרע"ג, בשיקגו, לאביו הגאון ר' אפרים-פישל, אחד מעמודי הרבנות בשיקגו. אהרן-דוד למד בבית המדרש לרבנים בשיקגו; התמיד בלימודיו, לימודי קודש וחול. בתחילת תרפ"ט גמר את בית הספר התיכוני, המסונף לבית המדרש לרבנים, ונכנס לאוניברסיטה השיקגואית. ולא עברו חדשים מועטים ללימודו באוניברסיטה-ולבו נושאו, לעזוב את לימודי החול הקלים, הנתפסים בשכלו החריף כדרך-אגב, לשאוב מים ממעיני התורה, להקדיש את כל כחותיו ללימודי התלמוד העמוקים. ורחשי לבו מתגבשים לכלל החלטה. הוא אומר לעלות לחברון, ללמוד בישיבה אשר דודו, הגאון ר' משה-מרדכי אפשטיין, עומד בראשה.
חבריו משתדלים למנעו מצעד זה, מדברים גבוהה גבוהה על מעינות החכמה והמדע, אשר באוניברסיטאות אמריקה. ברם, אהרן-דוד משיבם, שיש להחליף את השיטה בדברי המשורר מתקופת ההשכלה, ולאמור: ראו בבתי האוניברסיטה מני דור ודור, כמה בני כשרון שם מתגוללים בשאיה; לו למדו תורה, כי אז היו לעמודי אור - וחכמים לא חסרנו בכל תושיה.
ובאמצע החורף תרפ"ט מגשים אהרן-דוד את שאיפתו, עולה לחברון, לישיבת "כנסת ישראל". וכשנכנס למצודה זו של תורה וראה את בחורי הישיבה, אשר עשר ידות להם בסברה ובפלפול, נתמלא לבו קנאה תמה, והתחיל שוקד בכל עוז על לימודיו, התגבר כארי לעשות בהם חיל, להגיע למעלת התלמידים הותיקים. הוא אינו מתביש, לבקש כמה פעמים מרבותיו וחבריו הסבר לדברי תלמוד ופוסקים, שקשה להולמם, עמל לעמוד על בורים של דברים. ולילה כיום יאיר לו ללימודיו. וגם מחוץ לכתלי הישיבה נותן אהרן-דוד את כל לבו ללמוד אל דרכי המעולים שבתלמידי הישיבה, אל דרכיהם בחיים ובמוסר. הוא מתאכסן בתחילה עם בחורי הישיבה יוצאי אמריקה, ומשנה מאכסניה שלו, כדי לדור בכפיפה אחת עם הבחורים מיוצאי ליטא, וכותב להוריו, שעשה את הדבר, כיון ש"מחבריו בני ליטא יוכל ללמוד הרבה יותר". ואחרי הפסח הוא מקבל מכתב מהוריו, בו מבקשים ממנו, שיתכונן לבוא אליהם בקיץ, לשם בקור-ואהרן-דוד עונה בשלילה: זמני יקר מדי, ולא אוכל לפזר שנים, שלשה חדשים לבקור".
ובשבת, י"ח באב, נרצח אהרן-דוד בביתו של אליעזר-דן סלונים. השאיר הורים.
זכרו הונצח בספר יזכור לקדושי אב תרפ"ט ו"מלחמה ושלום בארץ ישראל".