בצלאל בצול בובריצקי ז"ל
בן אשר ופניה
נולד בד' בתמוז תרצ"ה 5/7/1935
התגורר בגדות
נהרג בפעולת איבה
בכ"ח בכסלו תשי"ח 21/12/1957
מקום אירוע: גשר בנות יעקב
הובא למנוחת עולמים בקיבוץ גדות
חלקה: בכניסה ימינה
הותיר: הורים, אח ואחות
בצלאל מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 31
בן 22 במותו
קורות חיים
בצלאל, בן פניה ואשר, נולד בישראל בה' בתמוז תרצ"ה (05.07.1935). הוא נולד בתל אביב וגדל בשרון: בתל מונד, אביחיל, רעננה ורמת השרון, ומגיל 14 היה חבר בתנועת "מחנות העולים". סיפרה אמו: "תלמיד טוב הוא ונוטה במיוחד למקצועות הריאליים. עם זה ידיעות רחבות לו בכל השטחים, גם החורגים ממסגרת הלימודים. מתעניין בפוליטיקה, קורא עיתונים ומטייל הרבה: עם התנועה, עם בית הספר או סתם עם קבוצת חברים שאירגן למטרה זו. טיולים – אהבת נפשו ואין לה שובע. הגליל העליון, עין גדי, מצדה – המקומות האהובים עליו ביותר".

כשסיים את לימודיו בתיכון בהרצליה התגייס לנח"ל. אחרי הכשרה בקיבוץ גבעת-ברנר עבר בצלאל טירונות, והגיע עם הגרעין שלו לקיבוץ הגוברים (היום - גדות) בצפון הארץ. שירותו הצבאי כלל לסירוגין עבודה בקיבוץ, בעיקר בייעור, ושירות קרבי בעיקר באזור עזה.

בתום השירות הצבאי בצלאל חזר לקיבוץ. זמן קצר אחרי כן נבחר לגזבר, ועל אף חוסר הנסיון שלו השתלט במהרה על הבעיות והפך לגזבר הנוטל חלק פעיל בעיצוב פני המשק. בשלהי תשי"ז סיים תפקידו כגזבר. הוא רצה לחזור לעבוד בשדה, אך לפי דרישת הקיבוץ נכנס לעבודה בתכנון כספי ומשקי.

בשבת כ"ח בכסלו, חנוכה תשי"ח (21.12.1957), יצא בצלאל בצהריים לטייל עם חברתו אילנה מדרום לקיבוץ. סמוך לאפיק הירדן הם נתקלו במסתנן שחדר מסוריה. בצלאל צעק לחברתו לברוח ואילו הוא עצמו, בידיים ריקות, נותר מול המסתנן המזויין והחל זורק עליו אבנים. בכך עיכב את המסתנן, ואילנה הצליחה לברוח ולהינצל. מיד אחר כך בצלאל נורה למוות על-ידי המסתנן.

רק במוצאי שבת, אחרי חיפושים נרחבים, נמצאה גופתו על-ידי חברי הקיבוץ.

בן 22 היה במותו. הניח הורים, אח ואחות.

חודשים מספר אחרי רצח בצלאל הניחו בני הקיבוץ אבן בזלת ועליה חרות שמו במקום בו נורה, הנשקף אל הירדן ומעיינות סוריה.

במלאת שנתיים למותו הופקה בקיבוץ גדות חוברת, ובה דברי בני משפחה וחברים לזכר בצלאל. סיפר האב אשר על בנו: "בעל תפיסה טובה ונבון. בגיל רך מאוד התחיל להתעניין בבעיות ציבוריות. לעניני העם, הכלל, והתנועה היה רגיש מאוד והם כבשו את תשומת לבו. כאב הזולת היה כאבו. היה ישר עם אחרים ועם עצמו, מסור ונאמן לאנשים, לתנועה, להשקפותיו. אוהב חיים היה, עליז, מאמין בטוב. עם זה סבלן מאוד למחסור חמרי ודרישותיו צנועות מאד. היה עדין ביותר ביחסיו לקרובים לו, מבלי להראות סנטימנטליות כלשהיא. ומעל לכל – רגש עמוק לצדק. ואם לא היה מיוחד בכל אחת מתכונות אלה בנפרד, הרי המזיגה המוצלחת והנדירה של תכונות אלו בו עשוהו לאיש טוב ויקר, שבלבך אמרת עליו 'זהו בן אדם'. זה היה היתרון הגדול שלו, כשרונו".
אנו עושים כל מאמץ לדייק במידע המופיע, ומתנצלים אם אירעה טעות.
אם ברצונכם להעיר או לתקן פרטים בדף זה, אנא
צרו קשר.