יום הזיכרון 2002
מכתב לסבתא!
כל שנה אני מצליחה לכתוב שיר בחרוזים אבל השנה העצב והכאב משפיעים ולא נותנים למילים להתחרז.
את בטח יושבת עכשיו בבית בוכה, הדמעות והזיכרונות מתערבבים יחד ואת לא מצליחה להתגבר על הכאב.
אלוהים לקח ממך שלושה מלאכים, שלושה בנים מקסימים: עובדיה, עמיר ואמציה, כל עשר שנים איבדת בן.
כל שנה ביום הזיכרון אנחנו הולכים לשלושה בתי עלמין, שלושה טקסים: חולון, אשקלון ויד מרדכי. ואף אחד מאיתנו לא מספיק להיות נוכח בשלושתם.
בתור ילדה קטנה שלא כל כך מבינה את המשמעות של יום הזיכרון, כאב לי יותר לראות אותך ואת אמא עצובות והייתי מעדיפה להישאר בבית בערב יום העצמאות כי הלב לא נתן לי להשאיר את אמא לבד, עצובה. ועכשיו כבוגרת אני כואבת את הכאב יחד אתכם, אני איבדתי שלושה דודים.
את עובדיה לא הכרתי, הוא נהרג בתאונת אופנוע בשנת 1972, הוא היה בחופשת השחרור שלו - האח הכי קרוב לאמא שלי.
את עמיר אני זוכרת, הוא נהרג במלחמת שלום הגליל בשנת 1982. הייתי בת חמש עם אמא בבית ובאו להודיע לנו שהוא נהרג במלחמה. אני זוכרת את השבעה ואת הכאב של כולם.
אני יודעת סבתא שהאהבה שלי לספורט באה ממנו. הוא היה בצבא מדריך ספורט בנח"ל ובילה אח"כ הרבה באימונים במכון וינגיט ואני שתמיד אהבתי ספורט שואבת את הכוחות ממנו וכמוהו הייתי מדריכת ספורט בנח"ל.
עמיר השאיר דור המשך כשהלך למלחמה: את אישתו נעמה וארבעה ילדים, זוג תאומים וזוג תאומות ולפני כ-4 שנים נולדו לו נכדים תאומים בן ובת שהוא לא יכיר לעולם והם לא יכירו אותו.
בשנת 1992 כולנו פחדנו, 10 שנים אחרי שעמיר נהרג ורק חיכינו שהיא תעבור בשלום. אבל ב-11/10 צלצל הטלפון הנורא בבית ובו הודיעו לנו שאמציה נירצח בגני טל. אמציה השאיר אחריו את דליה ו-3 ילדים.
זה קשה לכולנו, סבתא, אבל אני יודעת שלך זה הכי קשה. את בוכה כל הזמן, הדמעות לא מפסיקות לזלוג. כל חייל שנהרג את נזכרת בהם והשנה נהרגו המון. את מספרת לנו, הנכדים, כל הזמן על עובדיה ועמיר וקשה לך להיזכר ולדבר.
אנחנו צריכים להיות חזקים סבתא ולשמור אחד על השני.
אנחנו צריכים לקוות שהשנה הזאת תעבור לנו בשקט, 10 שנים אחרי שאמציה נירצח, אני יודעת למרות שאף אחד במשפחה לא מדבר על זה, שכולם פוחדים ושכולם תקווה שנישאר יחד כולנו ואלוהים לא ייקח יותר אף אחד מאתנו אליו.
לכן מה שנשאר לי, סבתא, זה להקריא שיר לאלוהים:
מתחילת השנה אני כל ערב לשמיים מסתכלת
ואליך אלוהים מתפללת
בשמיים אני רואה שלושה כוכבים
ויודעת שיש לי שם שלושה דודים
אני רואה אמא שאיבדה שלושה מלאכים
אחד מהם היה עדיין במדים
ושניים אבות לילדים
כשאני יושבת ופותחת את ארון זכרונותי
ונזכרת בשלושת דודיי
אני יודעת שאת המילה אבל אני לא רוצה לזכור
ואת השנה הזאת רוצה בשקט לעבור
לכן אני פונה אליך אלוהים
ומתחננת שתשאיר את כולנו בחיים
אתה היחיד שיכול להציל ולהושיע
ולתת לחודש ינואר הבא כבר להגיע.
אני מקווה סבתא שאלוהים יקשיר לי ויעזור
ואנחנו את השנה הזאת בשקט נעבור
ואני בתקווה שתזכי לראות את כולנו נישאים
ותכירי אפילו את הצאצאים
ותמיד תזכרי ותדעי שכולנו אותך מאוד אוהבים
אוהבת אותך מאוד מאוד
נכדתך לירון