בן פרץ (פאול) וצפורה. נולד ביום הכיפורים תרע"ט (16.9.1918) במינכן שבגרמניה. האוירה בה גדל הנער היתה ספוגת יהדות וציוניות: מיום הכרזת בלפור ניהל אביו, שלא על מנת לקבל פרס, את המשרד הארצישראלי וכן אולפן לשפה העברית בעיר והבית שימש אכסניה למנהיגי התנועה הציונית ואף לבני הנוער בדרכם מארצות מזרח אירופה לארץ. הילד למד בבית הספר היסודי היהודי ולאחר מכן בבית ספר תיכון מקצועי. בהגיעו לגיל ט"ו דרש מאביו להעלותו לארץ. הוא נשלח להכשרה חקלאית בחווה לגידול זרעים בדרום גרמניה. בשנת 1935 עלתה המשפחה לארץ, והנער, שהצטרף ל"עליית הנוער", עלה עם הקבוצה השניה שלה לגרעין הנוער בתל-חי. מייד לבואו הוכרו בו סימנים מובהקים של כושר מנהיגות וכתוצאה מגישתו הבוגרת והאחראית, בעיקר בענייני בטחון ועבודה, הוטלו עליו שני תפקידים חשובים: ריכוז השמירה וסידור העבודה. עם הקמת הישובים הראשונים של "חומה ומגדל" גויס כמפקד טנדר נוטרים ולאחר מכן כמפקד משוריין לחניתה ולמצודת אוסישקין. בסוף 1937 יצא לכיבוש העבודה וההיאחזות ביסוד המעלה ועד מהרה נבחר כגזבר של קבוצת חולתה הצעירה וכרכז הבטחון בה. עם קבוצתו זו עבר את תקופת המאבק על כיבוש הדיג העברי באגם, ורוחו הטובה, צחוקו המלבב ותבונתו הרבה סייעו לא במעט לחברה כולה להתגבר על שעות משבר ודכאון קשות. ככל שהקבוצה גדלה התרחב גם שטח פעילותו במוסדות המשקיים והבטחוניים של הקיבוץ והאיזור. כן ניהל מאבק חברתי עקשני למען היאחזות הקבוצה בגדה המזרחית של האגם ויסודה של דרדרה, היא אשמורה. בימי מלחמת העולם השניה שימש כמפקד איזור יסוד המעלה - חולתה ואף כחבר ועדת הבטחון האזורית. אולם עם התחלת מלחמת השחרור עבר לשירות צבאי פעיל. במארס 1948 גויס לצה"ל והיה מפקד ומדריך בקורסים לחבלה ולבסוף נתמנה מפקד גוש תל-חי. בינואר 1952 קיבל חופשה לשלושה חדשים כדי להחליף את מרכז המשק בקיבוץ. ביום ו' בשבט תשי"ב (2.2.1952) יצא יחד עם קצין או"ם אל הגדה המזרחית בראש פלוגה של סירות הקבוצה כדי לחפש שלושה חברים דייגים שלא חזרו לחוף חולתה ביום שלפני כן, זה נעשה לפי הסכם מוקדם עם הסורים. אבל בהתקרבו לחוף נפתחה אש על סירתו. הוא נפצע ובדרך לבית החולים מת מפצעיו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בחולתה. ב"שלושים" לנפלו הוציא קיבוץ חולתה חוברת לזכרו. ביום השנה הונחה אבן פינה לבית תרבות לזכרו ולזכר חבריו. הניח אשה ושלושה ילדים.