- נר
-
הודלק ע"י יהודה בונה
בתאריך 15/04/2013,
ה' באייר תשע"ג
ויש לספר כל כך הרבה, ויש עוד הרבה חגים להיות סביב השולחן עם אותו גפילטעפיש הונגרי חריף וה"סופריטו" של אימא והדיבורים של יוסי על המכוניות והמרוצים ויש עוד כל כך הרבה חיים, ואין.את עכשיו עם אמא, בטח עושים שם חיים לא נורמלים.אלוהים, כבר עברו 9 שנים, ועדיין, עדיין אי-אפשר לחשוב עלייך כעל אינך, זה כל כך את. כשאת שם או פה אז זו את בכל הנוכחות שלך. כשצריכים אותך, את שם, וגם אם קצב החיים שלנו קצת מושך ומעסיק וטורד ועבר הרבה זמן ולא דיברנו, את תמיד מתקשרת, בעדינות, לא נדחפת, "הכול בסדר?", את שואלת, תמיד עם אותו חיוך ולב ענק, שגם דרך שפוררת קרה של טלפון, מרגישים בהם. לעשות את זה הייתה החלטה שלי, האין לך מושג כמה אני מתגעגע אלייך. נכון, החיים ממשיכים, בלעדייך, עם אותם מילים "היא הייתה", אז שזהו, אני מסרב לקבל את הצירוף המיותר הזה. הוא פשוט לא מתאים במצרף הזה, בגללך. רציתי רק להיפרד כמו שצריך. זה לא נתפס. אני לא יכול, עוד לא, אם בכלל.באותו יום נורא הייתי בהכנותיי האחרונות לקראת הנסיעה לאילת, תפקיד חדש במקום חדש, איזו מצגת גדולה, ואז קיבלתי את הטלפון מג'ויה. "היא היית על קו 19, היא איחרה כי רצתה לראות את התוכנית שהקליטה מאתמול על החזרת גופות השבויים מלבנון". מהפינה העמוקה ביותר בלב ידעתי. הוי, רוזי, אהבת האדם שבך לקחה את חייך.עד היום אני זוכר. לקח יום שלם לזהות אותך, 10 שעות, 600 דקות, 36000 שניות, אחת בעקב האחרת של תקווה מיותרת, הלב כבר ידע, ממזמן הוא ידע.רוזי, אחותי הנפלאה, כמו שאני מכיר אותך. את תעשי קצת סדר שם כי לבקש ממך לנוח על משכבך יהיה מיותר, תקחי את כולם למקום טוב יותר. .תעזרי לנו לבנות חיים טובים יותר.