- נר
-
הודלק ע"י דוד אנקווה
בתאריך 28/04/2009,
ד' באייר תשס"ט
בתוך השכול האישי שלי
אנחנו ניצבים כאן בעיניים מלאות חשכה ודמעות,
בלב שבור ונדכא, בנפש קרועה ורותחת, באתי לספוד לכם .
ליום הזה קוראים יום הזיכרון
עומדים לזכרם
מדברים "עליהם" "שנתנו הכל"
"שהקריבו" ואומרים "בזכותם"
מדברים עלינו שנשארנו
הכל בלשון רבים.
הם – "המחיר" , "הגיבורים".
הם האנשים שהיו ועודם
ובכל זאת אינם.
והם באמת רבים – רבים מדי.
ואתה – אחד.
ובהישמע ניגון החצוצרה.
בשקט הזה הכואב
ובדום הזה הנוקב
אתם איתנו ואנו איתכם
רק איתכם
ועיני דומעות.
ואני חושב בתוך ליבי –
אתה אחי , בכל יום , בכל עת ובכל שעה.
הרי בניגון הזה לא ישמעו
אם אזעק בקול, בכל הכוח:
אלוהי המלחמות
די
עד מתי?
למה?
לא עוד חללים.
יהי זכרם ברוך