אבי אביק קוצר ז''ל

קורות חיים

אבי, בן אסיה וארסני, נולד בבאקו, בירת רפובליקת אזרביג'אן שבברית המועצות של אז, בי"ז בחשוון תשי"ט (31.10.1958). בן בכור להוריו, אח לארנסט.

אבי גדל והתחנך בבאקו בתקופה מן הקשות שידעו בני המקום, אשר מרביתם התפרנסו אך בקושי רב. האם אסיה גידלה אותו בבית אימה, וגם אם משכורתה בתור גננת הספיקה בקושי למחייתם של בני הבית היא הקפידה לחסוך למען השכלת ילדיה.

אבי למד לקרוא בגיל צעיר מאוד, והירבה לעסוק בקריאה מדי יום. נתגלו בו כישרונות לרוב: הוא היה מצייר, מפסל וממציא משחקים שונים עתירי דימיון. ילדותו עברה עליו בבית שומר מסורת, באווירה חמה ומלאת אהבה. ילד שליו ורגוע היה, בעל מבט רציני וסקרנות שלא ידעה שובע כלפי העולם סביבו.

אבי סיים בהצטיינות את לימודיו התיכוניים, ואף זכה במדליה על הישגיו. הוא התעניין בהיסטוריה, בפילוסופיה ובגיאוגרפיה, ובכל תחום למד לעומק, חקר ככל שיכל את הנושא. למד ושלט בחמש שפות זרות, ומאוד התעמק ביהדות ובציונות, למרות האיסורים החמורים מצד השלטונות הקומוניסטיים לעסוק בנושאים אלה.

אבי ביקש לחיות את החיים במלואם, לחוקרם, להבינם עד עומקם המלא. הבריות סביבו נהנו לשוחח איתו. הוא ידע להקשיב, לענות בניחותא, להסביר דברים מורכבים מאוד בסבלנות ובפשטות רבה – הכול נשמע מפיו כמובן מאליו.

בתום לימודיו התיכוניים אבי התקבל לטכניון. חייו הסטודנטיאליים היו מלאי תשוקת נעורים, טיולים ארוכים בטבע, שילוב קסום של לימודים ורומנטיקה.

לאחר קבלת התואר בשנת 1980 – תואר שני במערכות מדידה ממוחשבות – אבי החל לעבוד בתור מהנדס תכנון. הוא התקדם בעבודה במהרה, מונה למנהל צוות, ותוך זמן קצר היה לראש מחלקת תכנון מכשירים אלקטרוניים וחשמליים של בית החרושת לרדיו, בית חרושת יחיד במינו בברית המועצות של אותם ימים. הוא גם לקח חלק בפיתוח המחשב הסובייטי הראשון, מסוג "קורווט".

בסוף שנת 1989, לאחר נפילת מסך הברזל, עלה אבי עם אימו ואחיו לישראל, והם התיישבו בתל אביב. עד מהרה למד עברית, החל ללמוד קורסים להשלמה מקצועית באוניברסיטת תל אביב ובמקביל למד והחל לעסוק בתחום שונה - צורפות. הוא היה מכין תכשיטים נפלאים, משובצים באמנות באבנים יקרות.

בשנת 1996 חזר אבי לעבוד בתחום המחשבים, עבד בחברת "שנפז תעשיות" בתל אביב, אחר כך בחברת היי-טק בהרצליה ומשנת 2000 עבד בחברת אי.בי.אם בגבעת שמואל. במסגרת עבודתו זו עסק בפיתוח יישומי מחשב לבנקים, לחברות ביטוח ועוד.

אבי בנה לעצמו חיים מלאי עניין בישראל. בן מסור ונאמן היה, ששמר על קשר חם עם אימו ואחיו, ואף תמך בהם ככל יכולתו. בשעות הפנאי עסק בספורט, שיחק טניס שולחן ואפילו זכה באליפות מקומית. בשנת 2001 הכיר בחורה בקנדה, ועמד להתחתן איתה בתום לימודיה האקדמיים.

ביום ראשון לפנות ערב, ג' בשבט תשס"ג (05.01.2003), פוצצו בזה אחר זה שני מחבלים פלסטינאים מתאבדים מטעני תופת שנשאו על גופם באזור רחוב נווה שאנן והתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. 23 בני אדם נרצחו כתוצאה מפיגוע כפול זה, ורבים נפצעו. אבי, שעשה את דרכו הביתה מעבודתו ועצר כדי לקנות מצרכים, היה אחד החללים בפיגוע.

בן 44 במותו. הותיר אם, אח וארוסה. אבי הובא למנוחות בבית העלמין בחולון.

אימו של אבי מבכה: "כל מי שהכיר אותו נושא את הכאב, את הכאב הזה אי אפשר לעקור מהלב... לפעמים בעולם שלנו מבקרים מלאכים, מלאך אחד היה איתנו..."