קורות חיים
עמיקם (עמי), בן ניסן ושרה, נולד בישראל בי"ז באב תרצ"ג (09.08.1933). דור רביעי לראובן ופייגה לרר, ממייסדי נס ציונה, ממורשתם ינק את עוצמתו ואת נאמנותו הבלתי מתפשרת לארץ ישראל בכלל, ולנס ציונה בפרט. הוא גדל במושבה והיה קשור ביותר לענף ההדרים, כפרנסה למשפחה וגם כייעוד בחייו.
בימי המאבק בשלטון הבריטי ובראשית מלחמת העצמאות היה פעיל בהגנה ובגדנ"ע, איבטח אימוני נשק וסליקים ושמר על קשר במורס עם ישובי הסביבה. בצה"ל שרת בתפקידי פיקוד בחיל הקשר.
לאחר שחרורו חזר מיד לאהבתו הגדולה - הפרדס וההדרים. עמי עבד בחברת פרית"ז במשך 25 שנים והיה למנהל בכיר, אהוד על עובדיו ומסור להם.
לאחר מלחמת ששת הימים נענה לאתגר הגדול - להקים ולנהל בית אריזה ענק לפרי הדר בקרני, ממזרח לעזה, שם עבד 24 שנים, עד יומו האחרון. חרף הסכנה של עבודה ברצועת עזה העוינת, עמי ראה בעבודתו שליחות - גשר לשלום ולשיתוף פעולה בין העמים. הוא נחשב לישראלי הידוע והמקובל ביותר ברצועת עזה.
עמי התגורר עם משפחתו בנס ציונה. הוא התברך בכשרון כתיבה ובחוש הומור, שבאו לידי ביטוי בכתיבת יומני דרך וברכות לארועים משפחתיים. אהב ספרות, מוזיקה ואמנות.
ביום חמישי כ"ד בסיון תשנ"ב (25.06.1992), בשעה 12:30 בצהריים, הגיעו מחבלים מארגון עז-אדין-אל-קאסם לבית האריזה, באמתלה שברצונם לקנות תירס שנארז במקום. בשער פגשו חברי החוליה את משה בנו, שותפו של עמי, שהשיב את פניהם ריקם. ארבעת המחבלים שלפו סכינים ורצחו אותו.
באותו זמן היה עמי בקצה אחר של בית האריזה, והכין תעודות משלוח לנהג ישראלי. הוא שמע את הצעקות של משה ורץ למכונית כדי לקחת את נשקו, אך המחבלים הצליחו להגיע אליו ורצחו אותו.
עמי ומשה נהרגו במקום לפני בוא כוחות הבטחון. רק הנהג התחבא וניצל.
עמי היה בן 58 במותו. הותיר אחריו אישה, ילדים ונכדים. הובא למנוחות בבית העלמין בנס ציונה.