קורות חיים
יוסף (ז'וז'ו) נולד בטוניס בשנת תרפ"ט (1929).
עלה לישראל בשנת 1957 והתיישב בעיר מעלות שבגליל העליון, כ- 20 ק"מ ממזרח לנהריה. בשנותיו הראשונות במעלות, עבד כיתר תושבי העיר בעבודות יזומות. בהמשך התקבל לעבודה בקיבוץ סאסא, שם עבד עד שנת 1971. משנת 1971 ואילך עבד במשתלת הפרחים של קיבוץ כברי, אף הוא בגליל, בחלקו המערבי.
יוסף היה נשוי לזפינה ואביהם של שלושה ילדים: בייה, אלי ויצחק. הוא נודע כחובב קולנוע, ובטרם היה לאב נהג לבלות שעות בבית הקולנוע ולצפות בסרטים. יוסף ומשפחתו נודעו ביישובם כאנשים שעמלו קשה לפרנסתם, ושידעו ליהנות מתוצר עמלם.
לפנות בוקר יום רביעי כ"ג באייר תשל"ד (15.05.1974) חצתה חוליה בת שלושה מחבלים את הגבול עם לבנון, ועשתה את דרכה לעבר מעלות. סביב השעה שלוש וחצי הגיעו אנשי החוליה לעיר, אחרי שרצחו בדרך תושבת מפסוטה, והחלו לדפוק על דלתות הבתים, בתקווה שמישהו יפתח להם את הדלת.
בהגיעם לבית משפחתו של יוסף, משפחת כהן, הצליחו המחבלים לפרוץ את הדלת. זפינה, אשתו, מיהרה להסתיר את בנה התינוק, יצחק, מתחת למיטה. מייד לאחר מכן נורו למוות יוסף, זפינה ובנם בן הארבע, אלי. הבת הגדולה, בייה, נפצעה מהירי פצעים קשים ונזקקה לאשפוז ממושך. רק יצחק, שהוסתר בתחילת האירוע בידי אמו, לא נפגע מן הירי.
לאחר הטבח בבית כהן, המשיכו המחבלים והגיעו לבניין בית הספר "נתיב מאיר", בו ישנו באותה עת תלמידי בית ספר מצפת, שהיו בטיול שנתי. המחבלים חטפו את כל התלמידים במקום ודרשו שחרור מחבלים כלואים תמורת שחרור התלמידים. בשעות אחר הצהריים של אותו יום ערך צה"ל פעולה לשחרר את בני הערובה, במהלכה ירו המחבלים בתלמידים ורצחו 22 מהם.
יוסף היה בן 45 במותו. הותיר שני ילדים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין במעלות, לצד אשתו ובנו.