ורדה פרידמן ז''ל

קורות חיים

ורדה, בת פרומה וישראל פרידמן, נולדה בבית חולים "הדסה" בתל אביב בערב פסח, י"ג בניסן תרצ"ב (19.04.1932). תחנתם הראשונה בארץ של הוריה שעלו מרוסיה היתה אם המושבות פתח תקוה, (קיבוץ הכשרה דאז). בת שלושה חודשים היתה, כשההורים עזבו אוהל חלוצי שלהם בפתח תקוה והציבו רגלם על אדמת ואדי חווארת, בצריף ליד "הבית הגדול", (כיום "בית הראשונים" ליד ביתן אהרון), ומאוחר יותר עברו ליישוב קבע בכפר ויתקין.

בגיל חמש וחצי נכנסה ורדה לבית הספר בכפר ויתקין, שבו גם סיימה י"א כיתות. (זה מה שהיה). היא היתה תלמידה בעלת משמעת, סדר, זריזות, נקיון ודייקנות. ובהירה ונקייה נפשה העורגת ליושר ולידידות, תמירת גו ויפת נפש. משחר ילדותה הצטיינה ביחסה הרציני לכל תפקיד שהוטל עליה. מעוררת כבוד ודרך ארץ בהליכותיה ובמעמדה בקרב חבריה, ואחראית במילוי תפקידיה.

בילדותה למדה לנגן בחליל, הצטיינה בנגינה בפסנתר ובהגשת קונצרטים למשפחה. אהבה מאוד מוזיקה, במיוחד שירים עבריים, האזינה בשעות הפנאי לקונצרטים ומוזיקה קלאסית ברדיו. (מאוחר יותר רכשה כרטיסי מנוי לקונצרטים בתל אביב). תחביבים נוספים שלה היו: קריאת ספרים, גזירת אמרות כנף יפות ממקורות שונים וריכוזן, ריקמה מכל הסוגים ותפירה במכונה.

ורדה סייעה לא רק בידי אימא בבית, אלא גם בידי אבא בכל ענייני המשק לענפיו. לא פעם הפתיעה את כל רואיה בטוב טעמה באריזת העגבניות, כאילו נועדו הארגזים לתערוכה חקלאית. מילדותה היתה מגדלת פרחים מסביב לבית, מכל הסוגים ובשלל צבעים, והיתה נהנית מאוד להכניסם לאגרטלים.

בשנת 1950 התגייסה לצה"ל ושירתה שנה בבירת הנגב, באר שבע, בחיל הספקה. כעבור שנה קיבלה העברה לחיפה, לאותו חיל. גם בצה"ל, מפקדיה למדו מהר מאוד לתהות על קנקנה והתייחסו אליה במלוא הכבוד וההערכה. היא סיימה את השירות בדרגת סמל. המפקדים רצו להחתימה לשירות קבע, אך ורדה סירבה, המשק בכפר חיכה לה.

את שנת השירות שלה בחיפה ניצלה ללימודים. היא לקחה קורס למורות בערבים וסיימה בהצטיינות. כאשר חזרה הביתה משירותה הצבאי, לעתים קרובות היתה מנצלת את לימודיה ועובדת כמורה מחליפה, בעיקר ברמת גן. בערבים למדה אנגלית אצל מורה פרטית בבית-חרות ובשאר הזמן עבדה בבית ובמשק. לכל מצאה זמן.

בשנת 1955, כשפנו ראש הממשלה ושר הבטחון דוד בן-גוריון והרמטכ"ל משה דיין, בכנס בני מושבים, להתנדב לעזרת העולים החדשים מפרס ומכורדיסטן שהיו בראשית דרכם, ורדה לא היססה, זאת היתה חובת מצפון ראשוני, והתנדבה בין הראשונים. בינואר 1955 יצאה מהבית וירדה שוב דרומה לנגב, והפעם למושב פטיש, למלא שליחות נעלה, בתור מדריכה סוציאלית.

בתקופת שהותה הקצרה יצא לה ליילד תינוק בדרך לבית חולים, היא ניתקה את חבל הטבור ועטפה את התינוק בכאפייה שהיתה לראשה. כמו כן נסעה לירושלים ועברה קורס מקוצר של שבוע, לעבודה סוציאלית, אבל לא הספיקה ליישם את לימודיה.

ביום חמישי בערב אור לב' בניסן תשט"ו (24.03.1955), כשהלכה להשתתף בטקס כלולות בני המקום, שהתקיים בסוף הכפר, לאור מנורת לוקס, באמצע ריקוד "רויינה" סוערת, חדרו מסתננים (פדאיונים) ממצרים וזרקו רימונים, מטווח קצר, לעבר הרוקדים והחוגגים. 19 אנשים נפגעו ורק ורדה נפלה מתבוססת בדמה מפגיעת כדורים ברגלה. הם התקרבו יותר וירו בה צרור בלב. ורדה נפגעה אנושות ומתה מפצעיה.

למחרת, יום ששי ב' בניסן תשט"ו (25.03.1955), הובאה לקבורה בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר ויתקין, בטרם מלאו לה 23.

כאלה, באביב ימותו.

השאירה אחריה משפחה כואבת, הורים ואחות - ניצה.

על מצבתה בכפר ויתקין חרות: "נולדה י"ג ניסן תרצ"ב, נפלה על משמרתה במרחבי הנגב ביום ב' בניסן תשט"ו, בקומה לעזרת נידחי העם בהשתרשותם על אדמתם".

לאחר ה"שבעה" החבר שלה, שלום זהר מכפר ויתקין, סיפר להורים שהם עמדו להינשא אחרי פסח.

בימים שאחרי הרצח, נקראו שתי בנות ורדה על שמה:

ורדה (גבעוני) וינברגר, שנולדה למירה וגרשון גבעוני מקיבוץ יד מרדכי ב- 27.03.1955, יומיים אחרי הרצח.

ורדה (סבגי) טל, שנולדה ב- 10.05.1955 לסולטנה ועובדיה סבגי ממושב פטיש.

בשנת הרצח, עיתון 'במחנה גדנע' בחר את אליליו בנושא: ההומאניות בארץ. במקום הראשון נבחרה הנרייטה סאלד, אם "עליית הנוער", ובמקום השני - בהפרש קולות זעום - ורדה פרידמן, נערת כפר ויתקין שיצאה להדריך לנגב ונפלה.

הנצחות נוספות:

ביום הזכרון הראשון לנפילת ורדה הונחה במושב פטיש אבן פינה לבניין מרפאה וטיפת חלב על שמה.

הספר "תנועה ללא שם", מאת ברכה חבס.

בספר "עלילות בני חיל" (סיפרי גבורה בישראל), מאת ברוך אורן, קרא המחבר לאחד מסיפורי הגבורה "חתונת הדמים".

בספר "אני בן 10" מאת אריה נבון, קובץ רישומים שהוזמן על ידי ועדת העשור בירושלים ולתערוכה הבינלאומית בבריסל, אחד הרישומים מוקדש ל"חתונת הדמים".

בספר "לחיות עם התנ"ך", מאת משה דיין, הוצאת עידנים ירושלים, מוזכרת ורדה, מכנס בני המושבים ועד "חתונת הדמים".

הטלוויזיה הישראלית, ביוזמתה, ערכה תכנית בערב יום הזכרון לחללי צה"ל ובה נכללה גם ורדה.

בשנת 1979/80 אנשי הטלוויזיה של הבי.בי.סי., בשיתוף עם מנהלי ההפקות ארנון צוקרמן ואשר גת, ערכו והקרינו סרט לזכרה של ורדה. הצילומים נעשו בבית העלמין בכפר ויתקין וביוזמתו המלאה של משה דיין.

ביום 07.10.1999 נערך טקס הסרת הלוט מהאנדרטה שהוקמה לזכר הנופלים במערכות ישראל ממשפחת משרד הבטחון לדורותיה. ורדה נכללת בין הנופלים.

בספר "ויסקי של חרובים", מאת ד"ר יהודית רונן מאוניברסיטת תל אביב, בהוצאת עם עובד, מונצחת ורדה. ברומן, אודות יושבי כפר בשרון הצפוני בשנות השישים, מסופר סיפור מותה ומובאת תמונתה על קיר "יד לבנים" בכפר.

בשנת 2000 יצא מטעם הסוכנות היהודית הספר "שותפות 2000 - אופקים מרחבים", לזכרם של חללי האזור שנפלו על הגנת המולדת. ורדה הונצחה בספר זה.