מרסל אלבלה ז''ל

קורות חיים

מרסל נולד בשנת תרע"ה (1915) בסלוניקי והיה נצר למשפחה ספרדית עתיקת יומין. בגיל צעיר עבר עם הוריו לוינה ושם למד בגימנסיה ובטכניון. עם פלישת הנאצים לאוסטריה בשנת 1938 הפסיק את לימודיו ועבר לצ'כיה, אך גם משם נאלץ לברוח עם פלישת הנאצים ובשנת 1939 עלה לארץ ישראל.

מרסל נישא וגר עם רעייתו בחיפה. עם עלייתו עבד תחילה במחלקת עבודות ציבוריות כמודד ומנהל עבודה בעתלית, לאחר מכן עבד בחברת "סולל בונה" בבניין תחנות משטרה בארץ. בשנת 1940 נסע מרסל עם אחרים לעבוד בבתי הזיקוק בעבדאן שבאיראן, שפעלו למען הבריטים, לאחר מכן המשיך לעבוד ב"סולל בונה" במפעלים שונים. עבודתו האחרונה היתה במפעל "קבוצת האספלט" בבתי הזיקוק בחיפה, הוא עסק בסלילת כבישים באזור הבנייה החדשה שבמקום.

ערב מלחמת העצמאות היו מפעלי בתי הזיקוק במפרץ חיפה המפעל הגדול ביותר באיזור. עבדו בו כ- 2,400 עובדים, מהם 400 יהודים והשאר ערבים. אבטחת המקום היתה נתונה בידי 130 נוטרים, כולם ערבים, וכן חנתה במקום יחידה מהלגיון הערבי בפיקוד בריטי. למרות שחלק מהעובדים היהודים במפעל היו חברי ה'הגנה' לא ניתן היה לארגן שם יחידות התגוננות עם נשק, זאת עקב מספרם הגדול של הערבים והנוכחות הבריטית.

לאחר החלטת החלוקה באו"ם (29.11.1947) גאתה המתיחות בארץ אך בתוך המפעל המשיכו להתקיים יחסי עבודה תקינים בדרך כלל בין יהודים לערבים. ביום שלישי י"ז בטבת תש"ח (30.12.1947) בשעה 10.20 לפני הצהריים עברו אנשי אצ"ל בטנדר וזרקו 2 פצצות לעבר עשרות פועלים ערבים שעמדו מחוץ לשערי המפעל. בהתפוצצות נהרגו 6 פועלים ערבים ועוד 50 נפצעו. דקות לאחר מכן החלו ערבים רבים במפעל לפגוע בחבריהם היהודים, באמצעים שונים מכל הבא ליד. הפורעים הערביים פעלו באין מפריע ולעתים אף בשיתוף פעולה מצד הנוטרים הערביים.

המהומות נמשכו כשעה ורבע, רק סמוך לשעה 12 בצהריים החלו לפעול במקום יחידות צבא ומשטרה בריטיות שהביאו להפסקת ההתפרעויות. הבריטים פינו את העובדים היהודים שניצלו ואת הנפגעים. בתום אותו יום דמים התברר כי בטבח בתי הזיקוק נהרגו 39 יהודים ועוד 51 נפצעו. בין ההרוגים היה מרסל, שהוכה למוות במקום עבודתו.

מרסל היה בן 32 במותו, הותיר אישה. הובא למנוחות בבית העלמין בחיפה, בחלקת חללי בתי הזיקוק.