יוסף אלס ז''ל

קורות חיים

בן אטל-פרל ואריה. נולד ביום כ"ז באדר א' תרנ"ז (29.2.1897) בלבוב, חבל גליציה שבאוסטריה.

עם תום לימודיו בגימנסיה פרצה מלחמת העולם הראשונה, והוא גויס לצבא האוסטרי. שוחרר מהצבא בדרגת סגן כשהסתיימה המלחמה, למד משפטים והוסמך כעורך-דין.

יוסף נשא אישה, וממנה נולדו לו בן ובת; אך נישואיו לא עלו יפה, והוא התגרש ונשא אישה בשנית. יחד אתה ועם בנו (הבת נשארה אצל אימה בפולין) עקר לאוסטריה. יוסף התגורר בבאדן ליד וינה וניהל פנסיון. עליית הנאציזם באוסטריה החזירה אותו ללבוב, שהשתייכה עכשיו לפולין, ושם חזר לעבוד כעורך-דין. בזמן שהותו בפולין היה פעיל בתנועה הציונות - במפלגת הציונים הכלליים, וגם היה חבר באגודת האקדמאים "אמונה" בלבוב.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליח לברוח עם אשתו ובנו לרומניה, ואף זכה לקבל אחד משמונת הסרטיפיקטים, שממשלת המנדט העניקה לפליטים מפולין; וכך, בראשית 1940, עלה עם משפחתו לארץ-ישראל. בארץ התפרנס יוסף מקצבה צנועה של ממשלת פולין. הוא למד אנגלית והתכונן לבחינות לקבלת רשיון עורך-דין. את הרשיון המיוחל קיבל יוסף שלושה חודשים לפני מותו.

כל אותה תקופה עסק בעבודה ציבורית שלא על-מנת לקבל פרס ב"ועד המאוחד ליהודי פולין", ועשה רבות למען הפליטים, כן היה מזכיר "לשכת המסחר פולין - ארץ-ישראל".

יוסף נהרג ביום כ"ג בתמוז תש"ו (22.7.1946), בשעה שאצ"ל תקף את משרדי המזכירות הראשית והמפקדה הצבאית של השלטון הבריטי בארץ, ששכנו באגפו הדרומי של מלון "המלך דוד" בירושלים, שהיה למבצר בריטי מהשמורים ביותר בארץ.

חוליה של אצ"ל החדירה שבעה כדי חלב מלאים חומר-נפץ לקפה "ריג'נט", ששכן מתחת לאגף המשרדים. למרות האזהרות הטלפוניות, שמסר האצ"ל 30 דקות לפני מועד ההתפוצצות למרכזיית המלון, למערכת העיתון פלסטיין פוסט ולקונסוליה הצרפתית הסמוכה למלון על הטמנת הפצצות ודרישה לפנות את הבניין, האגף לא פונה, ואנשי הביטחון הבריטים אף מנעו יציאה מהמשרדים. בהתפוצצות, שגרמה להריסת אגף המשרדים, נהרגו 91 אנשים, בהם יוסף, ורבים נפצעו. בהרוגים ובפצועים היו רבים מראשי השלטון הבריטי בארץ.

יוסף הובא למנוחות בבית-העלמין בהר הזיתים. הניח אישה ובן (בתו נרצחה על-ידי הנאצים בלבוב).

רשימה לזכרו פורסמה בעיתון דבר.