יצחק איצ'ה בזם ז''ל

קורות חיים

יצחק, בן נפתלי וחנה, נולד בכ' אדר ב' תשי"א, (28.03.1951), בפריס, צרפת, כאשר הוריו שהו שם בשליחות מטעם מדינת ישראל.

אביו, נפתלי בזם, יליד גרמניה, עלה לארץ לבדו בגיל 14, בשנת 1939, למד בבצלאל והיה לצייר מפורסם. אימו הייתה חנה לבית ליברמן, בת למייסדי הרצליה.

כאשר חלתה אימו בפרקינסון בגיל צעיר, נחלץ יצחק לטפל בה, כמו גם לעזור בטיפול באחיו הצעיר שלמה, שנולד לאחר שהאם חלתה.

יצחק היה פעיל בתנועת מחנות העולים, והיה בעל מודעות פוליטית וחברתית. היה לו ידע רב באמנות, אהב סרטים וספרים והתפתח כצלם מחונן. כמו כן היה ספורטאי נלהב ואהב לטייל ברחבי הארץ.

יצחק סיים את לימודיו במגמת אלקטרוניקה בתיכון עירוני ד' בתל אביב. עם גיוסו לצבא רצה להגיע לקורס טיס, עבר את המבדקים אך לבסוף נשלח לשרת בחיל השריון. בטירונות חלה בצהבת, שפגעה בפרופיל הרפואי שלו. הוא חזר לחיל האוויר, עבר בהצלחה קורס קצינים וחתם קבע לשנתיים. את כל תפקידיו במהלך שירותו מילא בהתלהבות רבה.

עם שחרורו נרשם ללימודי ארכיטקטורה בטכניון, כשהוא משלב כשרונות ריאליים ונטיות הומניות. באוגוסט 1974 נשא לאישה את אסתר תורן, שהייתה חברתו מאז כיתה י"ב ובמשך שש שנים עד לנישואיהם. יום אחד לפני פציעתו סיים יצחק לימודי שנה א' בארכיטקטורה.

בבוקר יום שישי 04.07.1975, בעוד רעייתו מטיילת בעיר העתיקה, יצחק ביקש לעזור לאביו האמן להתקין פסל בירושלים. הוא יצא לרכוש מקדחה בכיכר ציון. לכיכר הגיע מחבל שהתחזה לסבל הנושא מקרר. הייתה זו שעה עמוסה מאוד. המחבל הניח את המקרר על המדרכה, ונעלם.

המקרר עורר את חשדם של כמה מבעלי החנויות ועוברי האורח. הם פתחו, בדקו ומצאו אותו ריק. חומר הנפץ הוסתר, כך שלא ניתן היה להבחין בו. בעלת חנות אחת אף הזמינה את המשטרה, אך לפני שהשוטרים הספיקו להגיע למקום, התפוצץ המקרר וגרם למותם של 13 אנשים ולפציעת עשרות נוספים, בהם יצחק.

יצחק נפצע קשה מההדף, שפגע אנושות באיבריו הפנימיים. הוא פונה לבית החולים הדסה, שם נפטר מפצעיו לאחר שלושה שבועות, בי"ז באב תשל"ה, (25.07.1975).

יצחק היה בן 24 במותו. הותיר אחריו אישה, הורים ואח. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות, גבעת שאול, ירושלים.