נח אימרמן ז''ל

קורות חיים

נולד בשנת 1896, בעיר סלוצק, רוסיה, לאביו ר' תנחום.

תשוקה עזה להשתלמות בתורה קיננה בלבו של נח מילדותו. למד בימי חורפו בישיבת סטוצ'ין, ונחשב על מתמידיה ומופלגיה בתורה. אך, איתן מושבו בדרכי הנהגה מוסריים; בהם היה מצוין על כל חבריו. השאיפה לשלמות מוסרית עליונה ולטהרת קודש במחשבה ובמעשה היו שורש נשמתו.

המלחמה העולמית הטרידה את נח ממבועי התורה והמוסר: הוא נלקח לצבא הרוסי, בשנת 1914, ועומד במערכה שלש שנים.

בשנת 1919 נשא אישה ושב לסלוצק. עובד בלילה במאפיה של אביו, ושוקד ביום על ספרי תורה ומוסר. הוא השתתף השתתפות פעילה בחיים הצבוריים, טיפל בייחוד בעניני חינוך: משתדל לבסס את מיסד ה"תלמוד תורה", מיסד חברה בשם "תפארת בחורים" ללימוד תורה, מסייע לייסוד ישיבה בעיר ונמנה על מוריה.

בקיץ שנת 1920, אחרי ששבה ישיבת סלובודקה למקומה מקרמנצ'וג, הלך נח לישיבה זאת, להמשיך בלימודיו, ועשה שם עשרה חדשים. משם עבר לריגה: הוזמן להיות שם מורה בישיבה "יגדיל תורה". ארבע שנים ישב בריגה, גם שם פעל פעולות חשובות על שדה החינוך והתורה. נמנה על "צעירי אגודת ישראל".

בשנת 1925 עלה נח עם משפחתו לארץ, התיישב בחברון והקים שם מאפיה מודרנית: רצונו לחיות מיגיע כפיו, מעבודתו במאפיה, ולהימצא בקרבת הישיבה, בה ישב ויעמול בתורה בשעותיו הפנויות. שנה וחצי עברו עד שביסס את המאפיה, ואף בזמן ההוא של טרדות גדולות, לא עבר עליו יום ללא הגות בתורה. ומשנסתדרה העבודה במאפיה, סידר לו נח גם שעות קבועות לתורה בישיבת "כנסת ישראל".

ביום ההריגה, בשבת י"ח באב תרפ"ט (24.08.1929), הומת נח על ידי הפורעים בביתו במיתה משונה: שמו את ראשו על פלטה לוהטת ושרפוהו חיים. הוא מת מתוך ייסורים נוראים.

בן 33 בהירצחו, הובא למנוחות בבית העלמין בחברון. נח הותיר אישה וארבעה ילדים.