קורות חיים
נולד בשנת 1874 בעירה יבללנקה, פלך לומזה, פולין, לאביו ר' ירוחם.
תלמיד חכם, חייט לפי אומנותו. אשר-משה למד בישיבת לומזה וגלה כשרונות גדולים: זכרן ותפסן במדה שאינה מצויה. אחרי שהוא ממלא את כרסו בש"ס ופוסקים תופס הוא באומנות אביו, מתמחה בחיטות.
עודנו רך בשנים מת עליו אביו - עליו לפרנס את המשפחה, בת ארבע נפשות. אשר-משה נושא בעול זה מתוך קידוש השם, גם לאחר שהוא נושא אישה ובונה בית לעצמו. הוא מתחבב בעירו באורח חייו: עושה תורתו קבע אחרי עבודתו במקצועו, שש לעשות מצווה וצדקה, צנוע ונחבא אל הכלים. הוא כרוך אחרי התנועה הציונית, תורם ביד רחבה לבניין ארץ ישראל, שואף לעלות ולהשתקע בארץ ומתאונן תמיד, שמן השמים מעכבים אותו ; ממריץ את שני בניו, שיהיו חלוץ לעליה לארץ ישראל.
בשנת תרפ"ה (1925) זוכה אשר-משה, שסולקו כל המכשולים מדרכו, והוא עולה לארץ ישראל עם אשתו ובתו, לאחר ששני בניו קדמו ועלו. הוא משתקע בתל אביב, בניו עוזרים לו להסתדר במקצועו. הוא מתפרנס בכבוד, לומד בתורה ועוסק במצוות ומעשים טובים ביתר שאת מאשר בהיותו בגולה. עד מהרה עומדים בני השכונה, נוה שאנן, על טיבו של אשר-משה: אחד השרידים, שהולכים ומתמעטים - בעל מלאכה מופלג בתורה ומוכתר במדות יקרות.
בקיץ תרפ"ט, כשנתרופפה בריאותו, חברו עליו ידידיו והפצירו בו שיסע לחברון, לשם נופש והחלמה. ביום ה, ט"ז באב, בא לחברון עם רעייתו חוה, ולדברי בני המשפחה ייתכן שאף הספיק להגשים את חלומו מזה שנים ולרכוש בית במקום. בערב נכנס למלונו של נחמן סגל, מכירו מחוץ לארץ. לא הספיק לנוח מטלטול הדרך, וראהו ביום ה' בערב, יושב בישיבת חברון, מתפלל תהילים בכוונה ומעיין אחרי כן בספר.
וביום השבת, י"ח באב, נשחט עם אשתו ושאר גרי המלון.
הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחברון. הניח בת ושני בנים.
זכרו הונצח בספרים "יזכור לקדושי אב תרפ"ט" ו"מלחמה ושלום בא"י".