תום הרשקו ז''ל

קורות חיים

תום, בן רות ומוטי, נולד ביום ט' באייר תשמ"ז (08.05.1987) בחיפה. למד בבית הספר הריאלי, בבית ספר "חוגים" והמשיך ללימודי תיכון ב"אורט – חנה סנש", במגמת גרפיקה.

תום היה בן יחיד, ולו קשר יוצא דופן עם הוריו, ועם הורי אביו שעזרו מאוד בגידולו. אביו של תום היה חברו הטוב. השניים הירבו לבלות יחד, האב מוטי היה שותף מלא לחיי בנו וגם נהג לשתף את בנו באופן מלא בכל הקורה בחייו. תום ומוטי למדו יחד את אמנות הקראטה, ותום כבר היה קרוב לקבלת חגורה שחורה.

תום היה ילד חייכן שאהב להעניק ולאהוב ללא תנאי. אהב לצייר, לכתוב שירים וסיפורים, ידע לתת עצה לגדולים ולקטנים, וידע לעודד את הוריו בשעות קשות. הוא למד בחוג ללימודי קבלה, ובשעות הפנאי נהג להתנדב בחוג לקראטה ובבית החולים "רוטשילד". תום אהב לשחק כדורגל, אך כשהיה נקרא להשלים מניין לא היסס, עזב את המשחק ובא למלא את המצווה.

ביום רביעי בצהריים, א' באדר ב' תשס"ג (05.03.2003), פוצץ את עצמו מחבל-מתאבד נושא חומר נפץ באוטובוס אגד בקו 37א שעבר בשדרות מוריה בחיפה, על הכרמל. בפיגוע נפצעו רבים ו- 17 מנוסעי האוטובוס נרצחו, בהם תום הרשקו ואביו מוטי.

באותו בוקר מוטי נסע לראיון עבודה ולקח את בנו כדי לבלות איתו את היום. בתום הראיון, לאחר שמוטי התקבל לעבודה כמנהל סדנאות נגד אלימות בבתי ספר, פנו השניים לחזור לחיפה. בדרכם מהתחנה המרכזית בעיר חזרה לבית בכרמל, זמן קצר לאחר שתום התקשר לאימו והודיע שהם בדרך, שניהם נרצחו בפיגוע באוטובוס.

תום נרצח חודשיים בטרם מלאת לו שש-עשרה שנים. הותיר אם, סבים וסבתות. הובא למנוחות בבית העלמין בחיפה, לצד אביו. על מצבתו נכתב הפסוק ששימש שומר מסך במחשב שלו: "אנשים ישכחו מה אמרת, אנשים ישכחו מה עשית, אבל אנשים לעולם לא ישכחו מה גרמת להם להרגיש... "

ספדה דודתו של תום, יפה: "כשאני קוראת דברים שכתבת קשה לי להאמין שדברים אלו ייכתבו ע"י נער שעדיין לא מלאו לו 16 שנה, ילד בגיל ובוגר בחשיבה ובמעשיו. פעיל בחוג לקראטה, פעיל בחוג ללימודי הקבלה. וכמה אירוני - ביום הפיגוע נרשמת לעבודה בתנועה 'די לאלימות'. השלמת מניין בבית הכנסת, התנדבת לעזור בבית חולים.

בפיגוע הנורא היית צמוד לאביך, שאותו כל כך אהבת והיית צמא לקרבתו, כשני חברים טובים. הלכתם לחוגים יחד, בלימודי הקבלה ניסיתם להבין את דרכו של האל. לשיעור למה ילד ואביו נרצחים לא הגעתם, כי כנראה אין שיעור כזה.

צוואתך, שאותה חרטת על הפלאפון במקום שמך - 'אהבת חינם', לתת שלא על מנת לקבל. כזה היית, תום.

בתחילת השנה, באחד היומנים של ילדה מכיתתך, פתחת באקראי את הדף באחד התאריכים וכתבת 'יש לנצל את החיים כי לא נדע מה יקרה בעתיד'. היום ביומן שפתחת באקראי היה 5.3.03, יום הפיגוע, ועוד חתמת את שמך ליד השעה שתיים, שהיא שעת הפיגוע. האם ידעת? האם גורל?

תום, החיים של כולנו השתנו בעקבות האסון. למדנו שהחיים ניתנו לנו בהשאלה. מוטי אביך לידך ושומר עליך, ואתה מלאך שומר עלינו מלמעלה".

כתבה אימו של תום, רותי: "עוד לא בן שש-עשרה שנה, בלון הבאתי לקברך ביום הולדתך / לדבר עליך בלשון עבר, אין יותר מזה אכזר. / זוכר תום את השיחה האחרונה, באוטובוס דקות לפני הפיצוץ הנורא / 'יש לי הפתעה כשתחזור הביתה', גם לי בשבילך אימא, אמרת /... לא הספקנו, משמים רצו אחרת. כל כך רצית שאהיה מאושרת / ברגע אחד נחרב עולמי, תום היית הכול בשבילי. / לתת שלא על מנת לקבל 'אהבת חינם', כשצריך עזרה תמיד היית שם. / מוטי ותום, את הפיגוע לא שרדתם, בחייכם ובמותכם לא נפרדתם".