משה רוזן ז''ל

קורות חיים

בן סוניה ואברהם. נולד בייליסטבטגרד, רוסיה, ביום ט' בתמוז תרס"ו (2.7.1906). בשנת 1909 עלה לארץ- ישראל עם הוריו והתיישב עמם בחיפה. בשנת 1922 היתה המשפחה עם ראשוני מייסדיו של המושב בלפוריה שבעמק יורעאל.

עוד בהיותו נער החל לעבוד בשירות בתי-הסוהר ושימש כמתורגמן במשטרה. כך ניתן לו לסייע לעצורי מחתרת יהודים בעת חקירתם.

מתוך שאיפתו להרחיב דעת והשכלה הקדיש את משה את רוב עתותיו ללימודים. לימים הועבר לעבודה במשרד המשפטים בירושלים. שם החל בלימודיו בבית-הספר למשפטים, ולאחר שסיימם ב- 1937 והוסמך כעורך-דין, נתקבל לעבודה במשרדי היועץ המשפטי של ממשלת המנדט.

הוא עשה חיל בעבודתו, ובמרוצת הזמן נתמנה עוזר ראשי למנסח החוקים בממשלת הארץ.

ואולם נאמנותו העיקרית היתה נתונה ליישוב העברי. הוא עמד בקשר מתמיד עם ד"ר דב יוסף, מהנהלת הסוכנות היהודית, והתריע מפני גזרות צפויות מצד השלטון המנדטורי כלפי היישוב.

בירושלים נשא משה את אשתו חוה, נינה של ר' יואל-משה סלומון, ממחדשי היישוב היהודי בירושלים במאה ה- 19.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב משה ל- Palestine Volunteer Forces שבמסגרת הצבא הבריטי, עבר קורס מ"כים במחנה סרפנד (צריפין), וביחידה זו שירת עד תום המלחמה.

משה נהרג ביום כ"ג בתמוז תש"ו (22.7.1946), בשעה שאצ"ל תקף את משרדי המזכירות הראשית והמפקדה הצבאית של השלטון הבריטי בארץ, ששכנו באגפו הדרומי של מלון "המלך דוד" בירושלים, שהיה למבצר בריטי מהשמורים ביותר בארץ.

חוליה של אצ"ל החדירה שבעה כדי חלב מלאים חומר-נפץ לקפה "ריג'נט", ששכן מתחת לאגף המשרדים. למרות האזהרות הטלפוניות, שמסר האצ"ל 30 דקות לפני מועד ההתפוצצות למרכזיית המלון, למערכת העיתון פלסטיין פוסט ולקונסוליה הצרפתית הסמוכה למלון על הטמנת הפצצות ודרישה לפנות את הבניין, האגף לא פונה, ואנשי הביטחון הבריטים אף מנעו יציאה מהמשרדים. בהתפוצצות, שגרמה להריסת אגף המשרדים, נהרגו 91 אנשים, בהם משה, ורבים נפצעו. בהרוגים ובפצועים היו רבים מראשי השלטון הבריטי בארץ.

משה הובא למנוחות בהר הזיתים בירושלים. הניח אישה ובן.