ניר נירי לובטין ז''ל

קורות חיים

ניר, בן סימי וקלוד-מכלוף, נולד בכפר סבא בכ"ד בכסלו תשל"ג (30.11.1972). תינוק בריא וחסון במשקל 5.5 קילוגרמים. ערב לידתו היה נר ראשון של חג החנוכה, ומכאן שמו. בן זקונים להוריו, אחיהם של נעמי, דליה, אורנה וקובי. קובי החל לקרוא לו נירי, ומאז קראו לו כך כולם.

נירי היה מלא מרץ ושמחת חיים מיומו הראשון. בגיל 11 חודשים כבר היה רץ ולא סתם הולך, כשאר הילדים. בגיל שנה ושמונה חודשים הלך לגן רותי – ילד יפה תואר, בעל שיער ארוך וחלק, עם אף קטן וסולד. הוא שבה את לבם של חבריו ושל המבוגרים כאחד. בהיותו בן ארבע שנים החל נירי ללמוד בגן דתי, שכן הוא גדל בבית דתי, בן לאב חזן ובעל קורא בבית הכנסת.

נירי גדל והתחנך בהרצליה, למד בבית הספר הממלכתי-דתי "בר אילן", בחטיבת הביניים "שמואל הנגיד" ובתיכון "אורט יד גיורא", אותו סיים בהצלחה עם בגרות מלאה במגמת אלקטרוניקה. נירי התגלה כתלמיד מחונן כבר בבית הספר היסודי, אך הוריו רצו שיגדל בחברת בני גילו, ולכן חסכו ממנו לימודים מתקדמים באוניברסיטה במקביל ללימודיו הרגילים. הוא היה תלמיד טוב ומקובל בחברה כל שנות לימודיו, ותמיד שימש דוגמה לחבריו.

מגיל צעיר נירי נמשך אחר הספורט, בפרט עסק באמנויות לחימה כגון ג'ודו וקרטה. כן אהב כדורסל, שחייה, רכיבה על אופנועים וכלי רכב בכלל, והיה צופה נלהב בסרטי פעולה בקולנוע ובטלוויזיה.

נירי העריץ את הוריו, והם שימשו לו מודל לחיקוי כל חייו. עוד בבית הספר היה מציג בעבודותיו את אימו ואת אביו, ובכל הזדמנות היה מדבר בשבחם. את אימו העריץ במיוחד, על ניהול הבית המופלא שלה, ועם השנים היו נירי ואימו לחברים טובים, מעבר לקשר הרגיל בין בן ואם. נירי היה נער בוגר לגילו, קשור למשפחתו בעבותות אהבה, ותמיד תמך באחיו ובהוריו.

טוב לב היה, בעל לב רחב, נדיב ואדיב כלפי כול, אהב לעזור ולתמוך ככל שיכל. כשהיה נער בחר נירי, במסגרת מחויבות אישית בבית הספר, לעזור לקשישים. בתיכון, במשך תקופה ארוכה הוא התנדב לפעילות במשמר האזרחי בהרצליה.

נירי הירבה לתרום כסף, גם לאנשים שבקושי הכיר. כשגר בראשון לציון יזם והקים בית כנסת עבור מיעוטי יכולת, כולל ציוד מלא, כדי שלאנשים יהיה היכן להתפלל. נירי היה "אחד שניתן תמיד לסמוך עליו", אוהב אדם במלוא מובן המילה. תמיד חשב על טובת האחר יותר מאשר על טובתו שלו. גם כשהקים משפחה, ומצבו הכלכלי לא היה קל, נהג בנדיבות ורצה רק לעשות טוב לכל סובביו.

לנירי היו כמה עקרונות בחיים: נסה לעזור לכל אדם הזקוק לעזרתך בכל דרך; נסה להפיק וליהנות מהחיים בצורה מקסימלית בכל יום מחדש; עדיפים אלף חברים, על פני שונא אחד. ואכן, לנירי היו חברים רבים שעברו איתו חוויות נהדרות מאז ימי בית הספר, וידעו לעמוד לצידו בכל עת.

בצבא נירי שירת בחיל הקשר. בתום השירות הוא התנסה בשוק החופשי במגוון עבודות. לבסוף, מצא את מקומו בחברת אחזקות מבנים "מ.מ.מ. אחזקות", חברה עצמאית של אחד מחבריו. הוא התחיל כפועל מן השורה, וכבר כעבור חודשים ספורים, הודות לחופש הפעולה שקיבל מן המנכ"ל תמיר, הביא פרויקטים גדולים, תרם לשגשוג החברה ומונה לתפקיד הסמנכ"ל. נירי נתן את כולו לחברה, ופרח יחד איתה. טוב ליבו ניכר גם בעבודתו, כאשר השתדל שלא לפטר עובדים אלא המריצם להשתפר, כדי שלא יאבדו את מקור פרנסתם.

ביום 23.11.1998 נשא נירי לאישה את נרקיס. השניים נפגשו כשלוש שנים וחצי לפני כן, ביציאה ממועדון "פוקוס" באוניברסיטת תל אביב. "מהרגע הראשון שראיתי אותו התאהבתי בו. העיניים הגדולות והיפות שלו חדרו לליבי", סיפרה נרקיס, "הפגישה הראשונה שלנו הובילה לחברות יפה, עם אהבה גדולה שהתעצמה מיום ליום". לאחר זמן קצר הפך נירי לבן בית בבית הוריה של נרקיס בבת ים, היה אהוב מאוד על ההורים ואף פיתח קשרים מצויינים עם רן, אחיה של נרקיס.

"ניר לא היה עוד אחד מאותם הבחורים שאיתם יצאתי", סיפרה נרקיס, "היה בו משהו מיוחד. האצילות שלו הייתה התכונה הדומיננטית. ניר לימד אותי המון דברים. הייתי ונשארתי המעריצה מס' אחת שלו, ולא הסתרתי זאת ממנו. תמיד חשפתי את רגשותי כלפיו, וזו נחמה גדולה".

לאחר החתונה עברו בני הזוג לגור בשכירות בראשון לציון. השלט על הדלת אמר "גן העדן של נרקיס וניר", וכך אכן היה. האהבה והפינוק ההדדי לא פסקו לרגע. בני הזוג רכשו דירה ביבנה, והחלו לתכנן את עתידם.

נירי אהב מאוד ילדים. תמיד מצא זמן לשחק עם אחייניו, גם כשהיה לחוץ בעבודה. על כן שמח מאוד כשאשתו הרתה עם תאומים, בסוף שנת 2001, וציפה בכליון עיניים להולדתם. כאדם מאמין הוא הרגיע את חששות רעייתו, באומרו שאלוהים שומר עליהם מלמעלה. חודש וחצי לפני מותו ראה נירי את ילדיו באולטרא-סאונד, ורקד בשמחה כשתוצאות הבדיקה הראו שהכול בסדר. אך נירי לא זכה להכיר את ילדיו.

בערב שלישי, כ"ו באייר תשס"ב (07.05.2002), סמוך לשעה 23:00, נכנס ל"מועדון שפילד" שבאזור התעשייה החדש בראשון לציון מחבל-מתאבד פלסטינאי, כשהוא חמוש במזוודת נפץ מלאה במסמרים וחלקי מתכת אחרים. המחבל פוצץ את המזוודה, והתקרה קרסה על הנוכחים. עשרות אנשים נפגעו. 15 בני אדם ששהו במקום, בהם נירי, נרצחו בפיגוע.

נירי היה בן 29 שנים וחצי במותו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בהרצליה.

נירי הותיר אישה הרה, הורים, אח ושלוש אחיות. כארבעה חודשים לאחר מותו של נירי נולדו ילדיו, הבן אור ניר דוד והבת שיר.

כל החברים הטובים, שליוו את נירי מגיל 14 ושידע שתמיד יוכל לסמוך עליהם, הם כמשפחה ממש - נמצאים בכל מצב לצד אלמנתו וילדיו, ואין דבר שהיו רוצים יותר מאשר אושרם. כתבה נרקיס, רעייתו של נירי: "לנצח נצחים אנצור את ניר בליבי ולעולם לא אוהב כפי שאהבתי את נירי שלי. אמשיך באותה אצילות נפש שלמדתי מניר ואקיים את המשימה החשובה ביותר שלנו - והיא לגדל את פרי אהבתנו בשמחה, בגאווה ובטיפול הכי מסור ואוהב שאימא, משפחה וחברים יכולים להעניק".