גייל רובין ז''ל

קורות חיים

גייל, בת אסתל וג'ונתן רובין, נולדה למשפחה יהודית בארצות הברית בשנת תרצ"ח (1938). גדלה בניו יורק.

למדה באוניברסיטת מישיגן, ובשנות הששים החלה את דרכה המקצועית כצלמת עיתונות. אחר-כך בחרה להתרכז בצילום אמנותי בצבע, התמקדה בנושאי טבע ונוף והקשרם לעולם המקרא. ההצלחה האירה לה פנים, עבודותיה ראו אור בכתבי עת חשובים והוצגו במוזיאון לאמנות יהודית בניו יורק ובכל רחבי ארצות הברית.

גייל הגיעה לחופשה בישראל בקיץ 1969, התרשמה מהנופים ומהאנשים והחליטה להישאר בארץ. התגוררה בגבעתיים.

היא יצרה קשרים ענפים עם אנשי החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע, ובתי-ספר-שדה של החברה שימשו לה בסיס לצילומיה בכל חלקי הארץ. כן שהתה ימים רבים בצילומים במדבר סיני. בשנתה האחרונה נהגה לבלות שעות רבות בשמורת הטבע של מעגן-מיכאל, שם צילמה ציפורים.

בשבת ב' באדר ב' תשל"ח (11.03.1978) אחר הצהריים הגיעה קבוצה של 11 מחבלים לחופי הארץ על-גבי שתי סירות גומי. הם נחתו בחוף של שמורת הטבע במעגן-מיכאל, אחרי ששהו יומיים בים כי איבדו את דרכם, ושני מחבלים נוספים טבעו. בחוף פגשו המחבלים את גייל שעסקה בצילום ציפורים, תיחקרו אותה לגבי מיקומם ואז רצחו אותה. היא היתה הקורבן הראשון בשרשרת רציחות ארוכה שביצעו המחבלים באותו יום.

המחבלים ניסו לקחת את מכוניתה אך היא הייתה קטנה מדי עבורם ולכן הם צעדו משם לעבר כביש החוף, הכביש הראשי בין חיפה לתל אביב. בשעות הבאות השתלטו על מונית ושני אוטובוסים, הכניסו את כל האנשים לאוטובוס אחד ונסעו לכיוון תל אביב. כל נסיונות המשטרה לעצור את האוטובוס לא הצליחו עד שלבסוף, מעט צפונית לצומת הקאונטרי-קלאב (צומת גלילות), ירו השוטרים בגלגלי האוטובוס והוא נעצר.

בין המחבלים לבין כוחות משטרה שהיו במקום התפתח קרב יריות ארוך. חלק מהמחבלים פרצו החוצה מהאוטובוס, השאר החלו לירות לעבר הנוסעים שניסו בכל כוחם להימלט. בשלב מסוים פוצצו המחבלים את האוטובוס על כל הנוסעים שנותרו בו והוא הפך למלכודת אש גדולה. שלושים וחמישה ילדים ומבוגרים ניספו במסע ההרג של המחבלים באותו יום, ההרוגה הראשונה היתה גייל הצלמת.

בת 40 במותה. גייל הובאה למנוחות בארצות הברית. הותירה הורים.

זכרה של גייל מונצח ב"בית גייל", בבית-ספר-שדה בקיבוץ מעגן-מיכאל, שנחנך ביום השנה השני להירצחה. הבית, שהוקם על-ידי בני משפחתה והחברה להגנת הטבע, מעוטר בתמונות שצילמה ובו אולם הרצאות, ספרייה, מעבדה ופינה המיועדת לאוסף התמונות שנותר בעזבונה של גייל.

כמו כן הוקמה קרן מיוחדת הנושאת את שמה של גייל, לקידום נושאי טבע וידיעת הארץ.

מאמר לזכר גייל רובין, "צלמת הטבע של ארץ ישראל", נכתב על-ידי עשהאל בן דוד בספר "נופי ארץ ישראל - ספר עזריה אלון", שיצא בחודש מאי שנת 2000 בהוצאת אריאל ובשיתוף החברה להגנת הטבע.