אריה קורנל להב לאוב ז''ל

קורות חיים

אריה, בן זלמן ולילי, נולד בט"ז באדר ב' תרפ"א, (26.03.1921), בבוקרשט, רומניה.

הוא עלה לארץ בשנת 1939, כסטודנט לכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1942 עזב את לימודיו כדי להשתתף בהקמת מפעל הכלור במסגרת מפעלי ים המלח באזור קליה, בצפון ים המלח.

כאשר הוקם המפעל החדש בסדום, ירד אריה למפעל החדש, דבר שדרש הפלגה לילית לדרום ים המלח. במפעל בסדום הוא עבד חמש שנים, כשהוא מבקר רק אחת לשלושה שבועות את משפחתו בתל אביב, אשתו מירה ובתו התינוקת יהודית.

עם פרוץ מלחמת העצמאות ניתן צו לנטוש את המפעל בסדום. אריה עזב בסירה האחרונה לקליה, ומשם בשיירה האחרונה לירושלים. במשך שנתיים אריה עבד בפיתוח והפקה של חומרי גלם להכנת חומרי לחימה לצבא, במה שעתיד היה להיקרא - התעשייה הצבאית.

בשנת 1950 נשלח עם קבוצת חוקרים לנגב, לזהות ולאתר אוצרות טבע. היה בין מקימי המפעל להפקת נחושת בתמנע ומפעל הפוספטים באורון, שעל שמו קרא לבנו שנולד באותם ימים. בתקופה זו סיים את לימודיו לתואר השני והחל בלימודי תואר שלישי בכימיה באוניברסיטה העברית. במקביל לימד כימיה בגימנסיה עירונית א' בתל אביב ואחר כך חזר לים המלח, ככימאי ראשי במפעל הברום.

בכ"ט בתשרי תשי"ז, (04.10.1956), בשעות אחר הצהריים, יצאו שני ג'יפים בהפרש של חצי שעה ממפעלי ים המלח לתל אביב. בכביש סדום - באר שבע, בעיקול הדרך ליד עין-תמר, ארבו לג'יפים מסתננים (פדאיונים), ופתחו באש. עם הישמע היריות, אריה, שישב ברכב השני ונשא נשק, קפץ מן הרכב כדי לירות בתוקפים. הרכב ונוסעיו נמלטו בהילוך אחורי, אך אריה, שנשאר בשטח, נהרג, ועמו נהרגו נוסעי הרכב הראשון.

אריה היה בן 35 במותו. הותיר אחריו אישה, מירה ושני ילדים - יהודית ואורון. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקרית שאול, תל אביב.

סמוך למקום הרצח הוקמה מצבה על ידי סולל בונה, המציינת את שמותיהם של חמשת ההרוגים.