אלזה חנה לאה כהן וינטר ז''ל

קורות חיים

אלזה (חנה לאה), בת אלזה וסלומון וינטר, נולדה בגרמניה, בעיירה קמפן שליד קלן, ביום ו' בטבת תרצ"ג (04.01.1933). אימה נפטרה שבועות ספורים לאחר לידתה כתוצאה מסיבוכים בלידה, ואלזה נקראה על שמה.

אחרי מוראות ליל הבדולח בגרמניה (נובמבר 1938) נשלחה אלזה בת השש לאנגליה במסגרת ה"קינדרטרנספורט". כמה חודשים לאחר מכן הגיעה גם משפחתה לאנגליה. תחילה התגוררה אלזה אצל משפחה יהודית בלונדון, אחר כך פונתה, עם רבים מילדי לונדון שפונו מהעיר בעקבות ההפצצות הגרמניות על אנגליה במלחמת העולם השנייה (הבליץ), ומקום מגוריה השתנה מפעם לפעם. בחלק מהזמן שהתה בכפר, אצל משפחה לא יהודית. כתוצאה מנדודיה, מהצורך להחליף בתי ספר וללמוד שפה חדשה, נפגעו לימודיה הסדירים של אלזה.

בתום המלחמה עברה המשפחה, שכללה את אלזה, אביה ושתי דודות שגידלו אותה במסירות רבה, לאוקספורד. אלזה למדה בבית ספר תיכוני לבנות באוקספורד, והצטיינה במקצועות ההומניים ובשפות. מתקופה זו נשארו לה זכרונות יפים מאוד.

עם סיום לימודיה הצטרפה אלזה להכשרה של בח"ד (ברית חלוצים דתיים) שהתקיימה ליד קיימברידג'. ההכשרה יועדה לעודד עלייה לארץ והתנהלה במתכונת דומה לקיבוץ, כאשר החברים עבדו חצי יום ובחצי השני למדו יהדות ולימודי ארץ ישראל. אלזה עבדה בחליבת פרות, ובעבודה בשדה.

לאחר שנה בהכשרה עברה אלזה ללמוד בסמינר למורות "בית יעקב" בלונדון. כעבור שנתיים, בסיום הלימודים, החלה לעבוד כמורה בבית הספר היסודי "חשמונאים" בלונדון. היא לא נהנתה מעבודתה, והחליטה ללמוד להיות מזכירה בבית הספר "פיטמן", בית ספר מקצועי ברמה גבוהה מאוד. בתום הלימודים עבדה תקופה קצרה כמזכירה בבית מדרש גבוה לרבנים, ואחר כך עברה לעבוד כמזכירה בסמינר "בית יעקב", בו למדה שנים אחדות קודם לכן. אלזה עבדה בסמינר שלוש-עשרה שנים, הצליחה מאוד בעבודתה והיוותה דמות של אם וחברה לתלמידות המקום, שזכרו אותה לטובה גם שנים רבות לאחר לימודיהן. בתקופת שהותה בלונדון הייתה אלזה חברה בארגון "עזרא", ארגון נוער שפעילותו התרחבה אל מעבר לגיל הנעורים.

לאורך כל אותה תקופה היא התגוררה עם דודתה שגידלה אותה, ועם השנים התהפכו היוצרות, ואלזה טיפלה בדודתה במסירות עד פטירת הדודה בשנת 1968. כעבור כשנה נפטר גם אביה של אלזה.

בחודש ינואר 1970 אלזה עלתה לישראל, לירושלים. אחרי לימודי עברית באולפן "עציון" היא עבדה כמזכירה ב"ישיבת איתרי", ב"ישיבת הכותל" ובבית החולים "שערי צדק" בירושלים.

בשנת 1972 נישאה אלזה לרב חנניה כהן, רבה של קריית ביאליק, ועברה כמובן לגור שם. כעבור כשנה נולדה הבת מרגלית, ובשנת 1975 נולד הבן רוני. אלזה התמסרה לגידול ילדיה ולא עבדה מחוץ לבית, אך הייתה פעילה בקהילה, בין היתר בהתנדבות לער"ן, שם סייעה מאוד לאנשים בזכות יכולתה לגלות אמפתיה לזולת.

בשנת 1993 נפטר חנניה, בעלה של אלזה, וחמש שנים לאחר פטירתו עברה המשפחה לירושלים. המעבר לאחר שנים כה רבות היה מלווה בחשש גדול, אולם אלזה התערתה ללא קושי בחברה בירושלים, בזכות כשרונה להתחבב בקלות על אנשים. היא השתתפה בפעילות של נשות "אמונה" ושל ארגון "בני ברית", הלכה לשיעורים תורניים במרכז הישראלי, והקדישה זמן לעזרה לקשישים, בעיקר קרובי משפחה שנהנו מאוד בחברתה. אלזה גם הייתה מעורה תמיד באקטואליה של החיים בארץ, התעניינה בפסיכולוגיה ומצאה זמן לבקר בקונצרטים של מוזיקה קלאסית, שכה אהבה.

ביום רביעי אחר הצהריים, י"א בסיוון תשס"ג (11.06.2003), פוצץ מחבל-מתאבד את חומר הנפץ שנשא על גופו באוטובוס אגד בקו 14א, שעבר ברחוב יפו בירושלים ליד בניין כלל. המחבל עלה לאוטובוס דקות אחדות קודם לכן, בתחנה בשוק מחנה יהודה. בפיגוע נפגעו רבים, ונרצחו 17 מהנוסעים באוטובוס, בהם אלזה. היא עלתה על האוטובוס בבנייני האומה, בדרכה להרצאה בענייני דיומא אותה ביקשה לשמוע במרכז הישראלי ברחוב קרן היסוד, במרכז העיר.

אלזה הייתה בת 70 במותה. הותירה בת ובן. הובאה למנוחות בבית העלמין בצור שלום, חלקת קריית ביאליק, שם קבור בעלה.

כתבה בתה של אלזה, מרגלית: "בחטף נקטעה מסכת חיים של אישה שחייה היו רצופים קשיים כה רבים, אך היא לא נכנעה ורצונה החזק גבר על כל המכשולים".