דוד דודו שמביק ז''ל

קורות חיים

דוד (דודו), בן גילה ושמעון, נולד בישראל בכ"ו באייר תשל"ו (26.05.1976). נולד וגדל בירושלים, אח לשרון, יעקב, עופר ובושמת. החל את לימודיו בבית הספר היסודי ממלכתי ב' בתלפיות, המשיך בבית הספר ברמת שרת, וסיים בהצלחה לימודים תיכוניים ב"אורט – אולייסקי" בירושלים.

בתום לימודיו התגייס דודו לחיל האוויר, שם שירת שירות מלא.

דודו היה צעיר צנוע ונעים הליכות, אהוב ומקובל על כל מכריו. אהב וכיבד את הבריות, ועשה הכול כדי לקרבם למעשים טובים. בשלהי שירותו הצבאי הוא החל ללמוד ולהעמיק בנושאי הדת והיהדות. בשעות הפנאי אהב לעסוק בספורט, לטייל ולבלות עם חבריו.

החן, התום, היושר, הפיקחות, הענווה, שמחת החיים וטוב הלב – אלה היו תכונותיו הבולטות של דודו.

דודו שאף להיות עיתונאי, ועל כן החל ללמוד במכללת "מעלה" בירושלים וב"מכון שופר ללימודי תקשורת" בראשון לציון. בנוסף ללימודים החל לכתוב מאמרים ושירים, אשר עסקו באקטואליה, באהבת המולדת ובביקורת על המתרחש במדינה. חלק מהדברים שכתב פורסמו בעיתונים "ירושלים", "כל העיר", "מקור ראשון" ו"הצופה".

באחד משיריו, כאילו ניבא את העומד להתרחש, כתב דודו: "מחבלים זורעי רצח, אמני הטרור / לעולם את רוחנו לא תצליחו לשבור / את הייאוש והפחד נגרש במעט אור / את מותם של יקירינו לנצח נזכור..."

ביום רביעי בערב, אור לה' בסיוון תשס"ג (05.06.2003), יצא דודו לטייל עם ידידתו מורן. בהיותם סמוך לחניון של בית החולים הדסה בעין כרם, בדרום-מערב ירושלים, התנפלו על השניים מחבלים ורצחו אותם במהלומות גרזן ובסכינים.

גופותיהם של דודו ומורן נתגלו רק בבוקר המחרת בקרבת מקום, בחורשה סמוכה למושב אבן ספיר, ועליהן סימני אלימות קשים.

דודו היה בן 27 במותו. הותיר הורים, שני אחים ושתי אחיות. הובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות, ירושלים.