צביקה צבי דב זימן ז"ל
בן עוזי ורותי
נולד בו' באב תשמ"ד 4/8/1984
התגורר ברעות
נהרג בפעולת איבה
בכ"ג בטבת תשס"ג 27/12/2002
מקום אירוע: עתניאל
הובא למנוחת עולמים במודיעין
חלקה: 1, שורה: ב
הותיר: הורים, שלוש אחיות ושני אחים
צביקה מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 67
בן 18 במותו
קורות חיים
צביקה, בן רותי ועוזי, נולד בפתח תקווה בו' באב תשמ"ד (04.08.1984). אחיהם של עינת, אורית, אבי, תחיה ודניאל. הוא נקרא על שם דודו של אביו, דוד שנרצח בשואה באירופה. צביקה גדל ביישוב רעות. למד בבית הספר היסודי "רמת מודיעין" והמשיך לישיבת בני-עקיבא "נר תמיד" בחשמונאים, בה סיים בהצלחה את מבחני הבגרות.

בשנה האחרונה בישיבה התיכונית צביקה נסע למסע בפולין, במחנות מתקופת השואה, יחד עם בני כיתתו ועם אביו. הם הלכו מחובקים בין ערימות העפר ובורות המוות, כשהם שרים מספר תהילים: 'גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע, כי אתה עימדי'. בשובם לארץ קיימו התלמידים טקס סיום מרשים בכותל המערבי.

צביקה נתברך בתכונות אהבת האדם, גמילות החסד, כושר ארגון ושאיפות שברוח. בנוסף ללימודיו היה פעיל בתנועת בני-עקיבא, מדריך בסניף רעות-מודיעין בשנים תש"ס עד תשס"ב. מדריך אהוד מאוד היה, ששמר על קשר חם עם חניכיו גם אחרי שעזב. באותן שנים כיהן צביקה גם כיו"ר ועדת "גשר" במועצת הנוער במכבים-רעות, ופעל לקירוב לבבות בין דתיים לחילוניים. במסגרת זו ארגן טקסי קבלת שבת משותפים ופעילויות בחגים.

צביקה שמר על קשר חם מאוד עם כל בני משפחתו, ובייחוד נקשר לאחיו הקטן, אח מאומץ, והתמסר לטיפול יומיומי בו. כשהסבתא הייתה מבקרת את המשפחה בשבת היה צביקה מתעקש להחזיר אותה בעצמו לתל אביב במוצאי שבת, ורק אחר כך יצא לבלות עם החברים. בשעות הפנאי אהב צביקה לטייל בטבע, ולבנות טיסנים. לכל טיול הוא היה מגיע עם הגיטרה שלו, או עם מפוחית הפה, ומנגן להנאת כולם.

בסיום התיכון עבר צביקה ללמוד בישיבת ההסדר בעתניאל, ותכנן, בסיום הלימודים, לשרת בצבא ביחידת מזל"טים. הלימודים בישיבה מבוססים על לימוד עצמי, לכך דרושה משמעת עצמית חזקה מאוד וצביקה השתלב שם להפליא: כשאוזניות הדיסקמן על אוזניו, בעודו מאזין למוזיקה שאהב, למד וסיכם ספרי מדרש שונים, תוך שהוא רושם הערות המעידות על לימוד אמיתי, ועל קיום דיון פנימי מעמיק.

בערב שבת כ"ג בטבת תשס"ג (27.12.2002) ישבו תלמידי ומורי ישיבת עתניאל בחדר האוכל, שרו שירי שבת והתכוננו לארוחת הערב. צביקה וחבריו לתורנות במטבח – נועם אפטר, גבריאל חוטר ויהודה במברגר – התכוננו להגשת הארוחה. שני מחבלים חדרו לבניין הישיבה מן הדלת האחורית של המטבח, והחלו לירות על ארבעת הנערים. צביקה וחבריו הצליחו לנעול את הדלת שמפרידה בין המטבח לחדר האוכל ובכך הצילו את חבריהם, אך כל ארבעת תורני המטבח נרצחו מאש המחבלים.

צביקה היה בן 18 במותו. הותיר הורים, שני אחים ושלוש אחיות. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במודיעין, המשקיף אל נוף הרים יפהפה. רק לאחר זמן נודע למשפחה שצביקה סיפר לחבריו עד כמה המקום מקסים, וכמה הוא אוהב להגיע לשם ולהתבונן בנוף.

"כשעמדנו כולנו על סף הקבר", סיפר אביו של צביקה, "אחזנו זה בזה ושרנו את 'גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע, כי אתה עימדי'. עברה בינינו עוצמה גדולה שקשה לתאר במילים. העוצמה הזו היא שמאפשרת לנו לאסוף את השברים, ולהמשיך בדרכו של צביקה".

לעילוי נשמתו של צביקה הוקמה ספריית "ארץ הצבי", ספריית קודש בבית הכנסת ברעות.
אנו עושים כל מאמץ לדייק במידע המופיע, ומתנצלים אם אירעה טעות.
אם ברצונכם להעיר או לתקן פרטים בדף זה, אנא
צרו קשר.