גלעד שטיגליץ ז''ל

קורות חיים

גלעד, בן יעקב ופנינה שטיגליץ, נולד ב- ז' בחשוון תשמ"ח (29.10.1987). נרצח ב- י"ח בסיוון תשס"ב (28.05.2002), כשהוא בן 14 וחצי.

גלעד, שנולד וגדל ביישוב יקיר שבשומרון, היה ילד שמח ופעיל, שאהב לשחק כדורסל. חדוות החיים שאפפה אותו אף פעם לא פגמה בכמיהתו לברר דברים וביכולתו להיות רציני ואחראי. הוא תמיד הציב את המוסר והחברה במקום גבוה בסולם הערכים שלו.

גלעד היה כשרוני בהרבה תחומים. בין השאר היה מוכשר בציור ובאמנות, עובדה שלא הייתה ידועה לרבים מחבריו.

לאחר מותו נמצא בין ספריו יומן, בו הוא התגלה כיוצר עם דעות ומחשבות שהעלה על הכתב. בין כתביו נמצאו שירים שכתב והלחין בעצמו. הנה שיר שכתב גלעד ונמצא לאחר מותו: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם / כך חשבתי לעצמי / בסוף התברר שהדרך ללב ארוכה יותר / אהבתי אותך / ודיברתי איתך / אבל את בשתיקתך שברת אותי / שברת את ליבי / כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם / לא בסיפור הזה / שברת את ליבי".

לאחר לימודי היסוד בבית הספר הממלכתי-דתי ביקיר גלעד למד בישיבת "כפר הרא"ה", ולקראת סוף כיתה ט' ביקש לבדוק אפשרות לעבור וללמוד בשנה לאחר מכן בישיבת "חיצים" באיתמר.

ביום ראשון 26.05.2002 נפרד גלעד מהוריו וממשפחתו ונסע לבקר בישיבת "חיצים". הוא התקבל כתלמיד במקום עוד קודם לכן, אך ביקש לבחון את הישיבה בעצמו: "הם קיבלו אותי", אמר, "אבל גם אני צריך לקבל אותם..."

כעבור יומיים, ביום שלישי י"ח בסיוון תשס"ב (28.05.2002), חדר מחבל בן עוולה ליישוב איתמר שבשומרון וירה בגלעד, אשר שיחק כדור-סל במגרש הכדורסל. גלעד נרצח במקום, אחרי שנפגע מכדורים בבטנו וברגליו.

בהמשך רצח המחבל שני תלמידי ישיבה שנתקל בהם, את אברהם סיטון ואת נתנאל ריאחי, לפני שחוסל בידי אחד ממורי הישיבה.

גלעד היה בן 14 שנים וחצי במותו. הותיר הורים, שתי אחיות ואח. נטמן בבית העלמין בברקן, יישוב סמוך למקום בו נולד וגדל.

כחודש לפני מותו כתב גלעד חיבור על השנה האחרונה שלו בישיבה, שנה שהייתה גם האחרונה בחייו: "... הבנתי שלכל אדם יש חסרונות, ושאם נחפש באדם מלאך – לא נמצא, ושאם נחפש במלאך אדם – גם לא נמצא, אך אם נחפש באדם אדם – נמצא מלאך.

למדתי לוותר ולקחת דברים ב'איזי', למדתי להעריך דברים טובים שעושים טוב, שנאמר: 'מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך'. עוד לא החלטתי מה אני רוצה מעצמי, אולי בשנה הבאה... (בישיבה הבאה?)".

"גלעד, בגיל ובשמחה נולד", כתבו בני המשפחה, "גלעד קראנו לו, וקיווינו שאיתו יהיה לנו גיל – לעד, אך עתה נותרנו, בני המשפחה והחברים, רק עם גל-עד, מצבת אבן ועדות זיכרון על הגיל שנלקח מאתנו לעד".