מרדכי מוטי כהן ז''ל

קורות חיים

מרדכי (מוטי), בן אברהם ומסעודה, נולד בז' באדר ב' תשכ"ז (19.03.1967). שמו, מרדכי, ניתן לו על שום שנולד בפורים, חגו של מרדכי היהודי. גדל בחדרה, בשכונת בית אליעזר. למד בבית הספר היסודי "פאר-עם" והמשיך לבית הספר התיכון הטכנולוגי בפרדס חנה, אותו סיים במגמת מסגרות. מגיל צעיר הוא עבד בעבודת כפיים, כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

בשנת 1985 התגייס מוטי לצה"ל, והשתחרר בשנת 1988, לאחר שירות מלא. במהלך שירותו אירע אסון בבסיס הטירונים במעלה אפרים, שבו נשרפו למוות שישה טירונים. מוטי הצליח להימלט מהאש ברגע האחרון, כשתוך כדי יציאתו העיר את אחד מחבריו שישן, ובכך הציל את חייו.

לאחר שירותו הצבאי השלים מוטי תעודת בגרות במכללת רופין, והמשיך ללימודי הנדסאות בניין, אותם סיים בהצלחה רבה. הוא החל לעבוד בחברת בנייה בנתניה, וניהל אתר בנייה בשכונת עמליה, במזרח העיר. בתום פרוייקט זה עבר להיות פקח בנייה בהקמת שכונת דניה בחדרה, בסמוך לשכונת בית אליעזר. בשנים הבאות הוא עבד בחברות בנייה גדולות באזור תל אביב, ברעננה, במודיעין ובירושלים. בכל מקום בו עבד היה מוטי אהוב, בזכות כישוריו ורמתו המקצועית הגבוהה, כמו גם בזכות היותו אדם חביב ושקט, שהירבה לעזור לאחרים ללא ציפייה לתמורה.

בשנים האחרונות לחייו התגורר מוטי לסירוגין בתל אביב ובחדרה, בהתאם לעבודתו. את סופי השבוע נהג לבלות בבית הוריו בחדרה, עם המאכלים שאהב ועם המשפחה הקרובה. הוא שמר על קשר חם עם כל בני המשפחה, שאף לראות את כולם מסודרים ורק אחר כך לדאוג לעצמו.

במהלך חייו הקצרים הצליח מוטי לרכוש חברים רבים שאהבו לבלות במחיצתו. בשעות הפנאי שלו אהב לשחק טניס, ותחביבו מהשנים האחרונות - טיולי שטח ברחבי הארץ, ברכב השטח שקנה במיוחד לשם כך.

ביום שישי, י' בטבת תשס"א (05.01.2001), נמצאה גופתו של מוטי באזור התעשייה של קיסריה. באותם ימים הוא היה עסוק בשיפוץ בית הוריו כדי להקל על חיי היום-יום של אימו החולה, והעסיק בעבודה זו פועלים פלסטינאים וערבים ישראלים. התברר כי כאשר יצא לכיוון הבנק בחדרה להביא כסף כדי לשלם לעובדיו, חטפו אותו הפועלים ולקחו אותו בכוח לחולות קיסריה, שם רצחו אותו והתעללו בגופתו.

מוטי היה בן 33 במותו. הותיר הורים, אחים ואחיות. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחדרה.

במלאת שלוש שנים לרצח מוטי, ביום י"ג בטבת תשס"ד (07.01.2004), נחנך ברחוב השושנים בשכונת בית אליעזר בחדרה, בסמוך לבית בו גדל, גן ציבורי לזכרו, גן שהוקם ביוזמת המשפחה והעירייה.

אחיו של מוטי, לוי, כתב שיר לזכרו:

"יום שישי בהיר ושמשי, עת עזבת מגולח למשעי / מצוחצח ומבושם ודמך החם, עלית לרכבם מוקסם ומופנם. / מר עולם ושר שמים, ההחלטה בוצעה בשניים / עת נקטף בכיר בניה, איך תוכל הראות פניה. / עודך מופתע נפלת קורבן, ועלינו הושת חורבן / בעשרה לחודש טבת, אימא אותך מאוד אוהבת. / נשמתך היקרה ברחה מעפר, ורק דמך הניגר בעולמנו נשאר / בכו שמים בכו מרומים, על אובדן אורים ותומים. / סוס ורוכב אותך מצאו, בלב כואב חיש יצאו / קראו הם לשומר הסף, איך ליבנו אליך נכסף.

שניים יצאו לדרך אחד נתפס, שנים עברו וכוחנו אפס / געגועים ניכרים ובכי תמרורים, יום ולילה בך מהרהרים. / שירי משוררים עליך מצווים, ואנחנו בעקבותם פתי מקווים / 'יאללה מוטי לך הביתה', לחבק את אשר אהבת. / גן נבנה קיר נצבע, אך העצב בליבנו קבע / אין מנחם ואין סולח, אותו הבכי עדיין קולח. / אחינו האהוב והבלתי נשכח, איך מזלנו הטוב ברח / יושבים לילות עובדים ימים, ועליך מבקשים רחמים. / מי ייתן חסדי שמים, מבקשים אנו פעמיים / על אם דואבת וכואבת, שאותך מאוד מאוד אוהבת. / יום יבוא וניפגש, בלב שמים עוד נתרגש / כי עכשיו הזמן עומד בינינו, חכה, עוד נראה פנינו".