פנחס ע. טוקטלי ז''ל

קורות חיים

פנחס, בן דודו ונסים, נולד בירושלים בכ"ו באב תרפ"א (30.08.1921). בן זקונים במשפחה ברוכת ילדים, גדל והתחנך בירושלים, היה תלמיד מצטיין בבית הספר "אליאנס".

פנחס גויס בהיותו נער לשורות "ההגנה" במתחם דוד ילין בירושלים. הוא שירת בתפקיד קשר, זקיף ומתריע מפני חדירות.

משבגר היה פנחס פקיד בשירות ממשל המנדט הבריטי. בשנות הארבעים הוא עבד במחלקת עבודות ציבוריות בבאר שבע ובירושלים, ובהיותו עדיין איש מחתרת תרם את חלקו במאבק בכנופיות הערביות ונגד הממשל הבריטי. במהלך אחד העימותים פנחס הותקף קשות בידי חיילים בריטיים ברחוב יפו בירושלים – בדיוק באותו מקום בו נרצח אחרי עשרות שנים.

במלחמת העצמאות היה פנחס לוחם בשורות "גדוד מוריה". מאז, בכל מלחמות ישראל במשך השנים, תרם פנחס את חלקו כלוחם.

פנחס נישא לחנה והיה אב ליואל, דדי, תמר וגלעד. להם ולחבריו הרבים הוא זכור כאיש צנוע, עדין, בעל חוש הומור, תם ואציל נפש. אדם שהיה מתפעל מיפי הטבע וההיסטוריה, מן האמנות והמוזיקה – אוהב אדם, שהיה תמיד למקור משען, לחבר טוב ולמורה דרך. "הוא נתן לנו את הערך המוסף ואת הטעם המתוק של הדברים", הם מעידים.

פנחס אהב את ישראל ואת מורשת ישראל. הוא היה איש אשכולות, מומחה לשפה העברית, איש ספר ממדרגה ראשונה ומושך מוכשר בעט. בשנים 1952 עד 1960 ניהל את עיתון "הארץ" בירושלים. לאחר מכן הקים את משרד הפרסום "יעל" וניהל אותו עד 1990.

אחרי שפנחס פרש לגימלאות הוא התמסר לספרות ולאמנות והחל ללמוד לצייר, תחילה באופן עצמאי ולאחר מכן במסגרות שונות. כן הוא עבר קורס למורי דרך מטעם משרד התיירות, ועד ימיו האחרונים שימש מדריך טיולים בארץ. המטיילים הרבים שהדריך העריצוהו בשל מעלותיו, ובשל האהבה לארץ ישראל בה ידע להדביקם.

ביום ראשון י"ד בשבט תשס"ב (27.01.2002) עשה פנחס את דרכו הביתה לאחר שיעור בחוג לציור. בדרך עבר במרכז העיר. מעט לפני השעה 12:30, ברחוב יפו שבמרכז ירושלים, מחבלת פלסטינאית פוצצה את עצמה סמוך להמון רב שהיה במקום כמדי יום. כ– 150 איש נפצעו בפיגוע זה. פנחס, שככל הנראה עמד בסמוך למחבלת, נרצח במקום.

פנחס היה בן 80 במותו. הותיר אישה, ארבעה ילדים, נכדים ואחות. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים, בחלקת "ההגנה".

הבן יואל ספד לאביו: "בחדשות אמרו 'קשיש בן 81'. הטעות איומה. אהבת את החיים, כמו נער משולח בטבע. אהבת את ירושלים, עיר הולדתך, כמו עלם המאוהב בעלמה. אהבת את החיים, כמו גבר רענן וחזק, המחפש תמיד כיוון לאושר, שמחה, אהבה וקרבה לכל מה שמפיק טוב".

וספדה הבת תמי: "בקול דממה דקה, כך הילך אבא שלי בחיים. בצניעות, בעדינות, בתמימות, כמעט בסודיות ובהתפעלות עצומה מן העולם הזה: מיפי הטבע, מעלילות ההיסטוריה, מן האמנות, מן המוזיקה, מן הספרות וממכמני השפה העברית... אבא, שהיה הבן אדם הכי לא אלים, מת צעיר ברוחו ומלא חיים מאלימות רותחת ומיואשת".