קורות חיים
צביקה, בן שרה ושרגא, נולד בבית החולים "בילינסון" בפתח תקווה בי"ד בניסן, ליל הסדר תרצ"ח (15.04.1938). בן בכור ואח בכור של חנה, הוא העביר את שנות ילדותו בערים רעננה ונתניה.
את השכלתו רכש צביקה בבית הספר היסודי "תחכמוני" בנתניה, בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" בחולון ובמכללת "קרני שומרון" ביישוב קרני שומרון.
את שירותו הצבאי עשה בחיל השריון בתפקיד טען קשר. בשירות החובה ובשירות המילואים לחם צביקה במבצע סיני (1956), במלחמת ששת הימים (1967) ובמלחמת יום כיפור (1973).
בשנת 1969 צביקה נשא לאישה את רחל לבית טישלר. הוא עבד בשנים אלה כנהג משאית והרבה לנסוע ברחבי הארץ. בשנת 1976 נולד בנו יחידו עומר. השלושה התגוררו בנתניה עד שנת 1980, ובתקופה זו עבד צביקה כפקח בנייה בוועדה לתכנון ובנייה ביישוב שרונים ובזיכרון יעקב.
בשנת 1980, ברוח ציונית, הצטרף צביקה עם משפחתו ליישוב מבוא דותן שבצפון השומרון. צביקה "חזר להגה" ועסק עתה בהסעות תלמידים בכבישי השומרון. עבודתו זו הייתה לו למקור הנאה, בה שימש נהג, מדריך וחבר לילדים-תלמידים הרבים, אשר אהבוהו מאוד.
צביקה היה מעורה מאוד בהתרחשויות הפוליטיות בארץ ואף היה מעורב בחלקן. הוא ביקר בהנאה רבה ביישובי יהודה ושומרון שהלכו והתרבו עם השנים. נטל חלק בהקמת היישוב מבוא דותן, היה פעיל בוועדות השונות של היישוב ובמזכירות.
ביום 17.07.1999 נהרג בנם של צביקה ורחל בטיול בהודו. הבן, עומר, הובא למנוחות בבית העלמין הקטן שבמבוא דותן.
ביום חמישי ט' בסיוון תשס"א (31.05.2001) נסע צביקה מביתו שבמבוא דותן לכיוון נתניה. זו הייתה נסיעה שגרתית מבחינתו. בדרך, בפתח הכפר הערבי בקה אל שרקייה, הותקף צביקה בירי מחבלים ממכונית חולפת. המכונית שלו רוססה בכדורים, צביקה נפגע בפלג גופו העליון ובראשו ומת במקום.
בן 63 היה בהירצחו. הותיר אחות ואישה. צביקה הובא למנוחת עולמים בבית העלמין במבוא דותן, שם נטמן לצד קברו של בנו. על מצבתו נכתב: "חלם ולחם להיות עם חופשי. בדמו קידש את ארצו".
ביום ט"ו בשבט תשס"ב (2002) נקראה ההתיישבות שעל הגבעה המערבית במבוא דותן על שמו של צביקה: "מעוז צבי".