קורות חיים
יוסף דב (יוסי), בן צירל ועו"ד חיים ויסמן, נולד בתל אביב בכ"א בסיון תשי"ג (04.06.1953). בן למשפחה חסידית משכילה, אח לרחל וחנה. הוא קיבל חינוך תורני בבית ספר "אהל יעקב" בתל אביב ובישיבת "אור ישראל" בפתח תקוה. התבלט בהקפדתו בקיום מצוות, התמדתו בלימודים, טוב לבו ומזגו הנעים, צניעותו ונועם הליכותיו.
בגיל 16 סיפר לעיתון נוער חילוני: "בחנתי את כל הדרכים האפשריות ונוכחתי לדעת שלימוד תורה - זוהי דרך האמת. במשפחתי... עורכי דין, מבחינת האוירה בבית הרי שהייתי יכול ללכת בדרכם, אך החלטתי היתה שונה, הואיל ובתורה כתוב שצריך ללמוד תורה. אצלי הכתוב הוא כחוק בל יעבור".
יוסי המשיך ב"ישיבת חברון" בירושלים, גם שם התבלט מאוד בלימודים ובפעילות רוחנית. במיוחד התקשר לאדמו"ר מוויזניץ ולאדמו"ר מסדיגורא, ואף לגדולי המקובלים בירושלים הגיע.
הרבה מזמנו הפנוי הקדיש לפעילות בארגוני חסד שלא על מנת לקבל פרס, ארגן שיעורי עזר לילדים ממשפחות במצוקה, עשה להצלת ילדים יהודים מצפורני המיסיון ופעל נמרצות במסגרת "הועד להגנת קודשי ישראל". שמו הלך לפניו כמי שמשתדל לעזור לכל נצרך ככל יכולתו, דרך קשרים אישיים ובעזרת קופות הגמ"ח (גמילות חסדים) שהכיר.
בימי מלחמת יום הכיפורים הגה וביצע יוסי רעיון לקשר בין חיילים למשפחותיהם חסרות הטלפון - הוא פרסם בעיתון את מספר הטלפון בביתו, והעביר באופן אישי דרישות שלום שקיבל מהחזית לבתי המשפחות הדואגות.
ביום שלישי בערב, אור ל-ח' באדר א' תשל"ח (14.02.1978), נסע יוסי באוטובוס בקו 38, משכונת סנהדריה ל"ישיבת חברון" בגבעת מרדכי בירושלים, כשהוא יושב במושב האחרון. סמוך לשעה 21:00, כשעבר האוטובוס ברחוב צפניה, התפוצץ מטען חבלה שהונח ע"י מחבלים מתחת למושב האחרון. יוסי ונוסע נוסף, כתריאל בלומנפלד, נרצחו במקום, ועשרות אנשים נפצעו.
יוסי היה בן 24 במותו. הותיר הורים ושתי אחיות. הובא למנוחות בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים, בחלקת קדושי פרעות חברון תרפ"ט.
אחרי מותו של יוסי נתגלתה צוואתו שכתב חודש לפני כן, רובה דברי פרידה, פיוס ונחמה. כך כתב: "מאחר ואין אדם יודע יום מותו, ולפעמים מזכים אדם בהרגשה כאילו הוא הולך למות... אל תצטערו הרבה אם יקחני ה' יתברך בגיל צעיר... חיי נצח נצחים הם העיקר... ".
חודשים אחדים אחרי מותו התפרסם בירחון התורני היוקרתי "מוריה" מאמר שכתב יוסי עם חידושי תורה שהגה, מאמר שלא התפרסם קודם לכן כי יוסי בצניעותו ביקש שיפורסם ללא ציון שם המחבר והמערכת לא הסכימה לכך. הפרסום לווה בהסבר העורך כי "... 'כבוד' ו'גאוה' כבר לא יזיקו לנשמה יקרה וטהורה זו, ואני בדחילו ורחימו מפרסם את דבריו כדי שידובבו שפתותיו בקבר... ".
ביום השנה למות יוסי הוציאו הוריו מהדורת זכרון מיוחדת של הספר התורני "שמירת הלשון" של הרב בעל ה"חפץ חיים", בצירוף חוברת שכתב האב ומכנסת את קורות חיי בנו בשם: בני יחידי אשר אהבתי. הספר נבחר לפי הצעה של יוסי בצוואתו, לפיה ילמדו כל יום לאחר ארוחת הצהריים בישיבה הלכה מספר זה, העוסק באיסור רכילות.
שמו של יוסי חרוט בלוח זכרון בהיכל ישיבת "אור ישראל" בפתח תקוה, ובלוח זכרון בהיכל "ישיבת חברון" בירושלים. חדר עיון ולימוד בישיבה התיכונית "חורב" בירושלים נקרא על שם יוסי והוריו.