שמעון גלוטמן ז"ל
בן אליהו ולאה
נולד בכ"ט באדר ב' תרצ"ה 3/4/1935
התגורר בחיפה
נהרג בפעולת איבה
בב' באדר ב' תשל"ח 11/3/1978
מקום אירוע: צומת גלילות
הובא למנוחת עולמים בחיפה - שדה יהושע
אזור: א, חלקה: קד, שורה: 2
הותיר: הורים, אישה, בת ובן, אח ושתי אחיות
מונצח באנדרטה בלוח מס' 44
בן 43 במותו
קורות חיים
שמעון, בן לאה ואליהו, נולד ברומניה בכ"ט באדר ב' תרצ"ה (03.04.1935). הוא נהרג בב' באדר ב' תשל"ח (11.03.1978) ב"אוטובוס הדמים" בכביש החוף, ביציאה הצפונית מתל אביב.

שמעון נולד בעיירה ידיניץ שבחבל בסרביה (מולדובה) - רומניה ד'אז. במהלך מלחמת העולם השנייה, בחודש אוגוסט 1941, בהיותו כבן שבע, גורש יחד עם הוריו ואחיו משה על-ידי הגרמנים והרומנים למחנות הריכוז בטרנסניסטריה. בחודש מרץ 1944, אחרי שנות סבל וחולי נוראים, שוחררו בני המשפחה על-ידי הרוסים וחזרו לבסרביה. בשנת 1948 עלו לישראל.

כבן למשפחה דתית, למד שמעון תקופה מסויימת בישיבת "תפארת ישראל" בחיפה. אחר-כך התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת גולני. במילואים היה נהג בחיל התובלה, ושנתיים לפני מותו הועבר לתפקיד נהג נגמ"ש בצנחנים. במהלך שירותו, שמעון נפצע במלחמת יום הכיפורים, הוכר כנכה צה"ל ועבר שיקום שנמשך כשנתיים.

בשנת 1962 הוא נשא לאישה את לילי, ולבני הזוג נולדו הילדים ענת ואילן. שמעון אהב לחבק ולנשק את ילדיו, כאילו הרגיש ששעון החול שלו ייגמר מהר.

שמעון היה חבר "אגד" מאז שנת 1957. לאחר שיקומו ממלחמת יום הכיפורים חזר לתפקידו כנהג, ומעט לפני מותו התקבל לקורס מורי דרך. היה בעל ידי זהב ואמן בנשמתו, עסק בציור ופיסול, ניגן בפסנתר ואהב מוזיקה קלאסית. שמעון למד באוניברסיטה הפתוחה לקראת תואר באנגלית ובגרמנית.

ביום ב' באדר ב' תשל"ח, (11.03.1978), שבת בצהריים, הגיעה קבוצה של 11 מחבלים לחופי הארץ בשתי סירות גומי. המחבלים נחתו בחוף של שמורת הטבע במעגן מיכאל, לאחר ששהו יומיים בים ואיבדו את דרכם. שני מחבלים נוספים טבעו לפני שהגיעו לחוף. בחוף פגשו המחבלים צלמת טבע, חקרו אותה לגבי מיקומם, רצחו אותה וניסו לקחת את מכוניתה. משלא הצליחו צעדו לעבר כביש החוף, הכביש הראשי בין חיפה לתל אביב. סמוך לשעה 16:30 החלו לפעול.

הם עצרו מונית שחלפה בכביש. שני מחבלים נכנסו למונית וביחד עם הנוסעים שבה התקדמו דרומה לתל אביב. שאר המחבלים עצרו אוטובוס של מטיילים שהיה בדרכו לחיפה עם חברי 'חוג המשוטטים' של "אגד": חברי "אגד" ובני משפחותיהם, שחזרו מיום טיול במערת הנטיפים. בין הנוסעים היו גם שמעון, רעייתו לילי וילדיהם ענת בת ה- 14 ואילן בן ה- 11.

המחבלים עצרו את האוטובוס ביריות, נכנסו פנימה ודרשו מהנהג לנסוע לתל אביב. הם כפתו את ידי הגברים. במהלך הנסיעה ירו המחבלים מחלונות האוטובוס לעבר מכוניות חולפות. ליד מחלף אולגה חברו המחבלים למונית בה היו שני המחבלים האחרים, העלו את כל נוסעי המונית לאוטובוס והמשיכו לדהור דרומה, תוך שהם יורים מחלונות האוטובוס לעבר כלי רכב אחרים. מהירי נהרגו ארבעה אנשים.

במהלך הנסיעה הבחינו המחבלים באוטובוס "אגד" נוסף שניסה להימלט מהם, קו 901 מתל אביב לחיפה. נהג האוטובוס שמע על המחבלים, שינה כיוון ונסע במהירות דרומה. המחבלים רדפו אחרי האוטובוס עד שהצליחו לעצור אותו. גם את נוסעי האוטובוס הזה העלו המחבלים לאוטובוס בו היו והמשיכו לדהור לעבר תל אביב.

כל הנסיונות של המשטרה לעצור את האוטובוס לא הצליחו עד שלבסוף, צפונית לצומת הקאנטרי-קלאב (צומת גלילות), השוטרים ירו בגלגלי האוטובוס והוא נעצר. בין המחבלים לבין כוחות המשטרה התפתח קרב יריות ממושך. כמה מחבלים פרצו החוצה והשאר ירו לעבר הנוסעים שניסו להמלט.

בשלב מסוים המחבלים פוצצו את האוטובוס על כל הנוסעים שנותרו בו והוא הפך למלכודת אש גדולה. 35 ילדים ומבוגרים, ביניהם גם שמעון, ניספו באותו יום. רעייתו של שמעון, לילי, ובתם ענת נפצעו בארוע.

שמעון היה בן 43 במותו. הותיר אחריו אישה ושני ילדים, הורים, אח ושתי אחיות. הוא הובא למנוחות בחלקת הקדושים בבית העלמין בחיפה.

ארבע שנים אחרי הרצחו של שמעון נולד נכדו הבכור, בן ראשון לבתו ענת, ונקרא על שמו - שמעון.

שמעון אהב את הארץ, נופיה, העם והמדינה, וביטוי לכך נתן אחיו משה כשהוציא לזכרו את הספר 'נתיבי שירה'. בהקדמה שבספר כתב: "יהי ספר שירים זה יד-זכרון לשירת חיים צעירים, אשר נפסקה באמצע והשאירה שובל זכרונות וכאב אשר לעד לא ייגמר".

באזור הארוע, בצד המערבי של כביש החוף מעט צפונה לצומת גלילות, הוקמה אנדרטה לזכר ההרוגים ביוזמת לילי גלוטמן, רעייתו של שמעון, וקואופרטיב "אגד". במקום נערך טקס זכרון מדי שנה.
אנו עושים כל מאמץ לדייק במידע המופיע, ומתנצלים אם אירעה טעות.
אם ברצונכם להעיר או לתקן פרטים בדף זה, אנא צרו קשר.