מיכל מורה רעמי ברלין ז''ל

קורות חיים

מיכל (מוּרה), בת חיה ויעקב ברלין, נולדה בי"ח בטבת תרס"ה (26.12.1904) במוהילוב, רוסיה. מילדות, גם כאשר בבית שרר מצב כלכלי קשה, למדו מיכל, ואחותה הגדולה טובה, מוזיקה. מיכל, שהיתה מוזיקלית מאד, התחילה לנגן בפסנתר כבר בהיותה בת שש וחצי.

בגלל הרעה נוספת במצב הכלכלי של המשפחה לא יצאה מיכל ללימודי מוזיקה בעיר, ובגיל 16 יצאה לעבוד. היא התקבלה לעבודת פקידות - שקילה ורישום של תפוחי-אדמה בלשכת מחוז מוהילוב - בשכר כמה תפוחי-אדמה ליום. מאז התקופה ההיא סלדה מעבודת פקידות. המוזיקה היתה הפיצוי. היא המשיכה לנגן, ואף נסעה מאוחר יותר לפטרוגרד ללימודי מוזיקה.

בשנת 1924 עלתה מיכל ארצה, השתכנה בירושלים והתקבלה לעבודה ככתבנית ב'קרן היסוד'. ביסודיות השתלטה על השפה - אם כי לא במהירות יתרה - והפכה לארצישראלית לכל דבר. היא פרנסה את עצמה בצניעות, ואף המשיכה לתמוך באחותה טובה, שלמדה מוזיקה בברלין.

למרות זמנה הפנוי המוגבל, מצאה זמן לחברה, לטיולים ולבילויים. רבים וטובים חיזרו אחריה עד שהכירה את בעלה, מישה (משה) רעמי, נישאה לו והקימה משפחה.

חייה לא היו קלים - היו קשיי בריאות, צפיפות בשיכון וגורמי מתח שונים, אך חוסנה הנפשי ותחושת שליחות שליוותה אותה תמיד חיזקו אותה - בעבודה, במשפחה ובפעולות ההתנדבות שלה למשימות ציבוריות שונות, כמו עבודה אינטנסיבית ב'ארגון אמהות עובדות' וב'הגנה'.

ביום חמישי, 11.03.1948, התפוצצה מכונית תופת בלב חצר המוסדות הלאומיים במרכז ירושלים. המכונית הוכנסה לחצר על ידי נהג בקונסוליה האמריקאית שהיה סוכן כפול. הוא הצליח לרכוש את אמונם של כמה מאנשי ה'הגנה' כאשר הבטיח לספק להם נשק, ובעיקר מקלעים שכה היו חסרים להם. עקב כך הותר לו להכניס את מכוניתו לחצר הפנימית, דרך משמרות הנוטרים, שהיו חברי 'הגנה' שהופקדו על שמירת המקום. המכונית שהכניס, היתה ממולאה בחומר נפץ שערבים הטמינו בה קודם לכן. לאחר שהעמיד את המכונית בחצר, הוא יצא ממנה בתואנה כלשהי, וכאשר ניסו הנוטרים להזיז את המכונית - היא התפוצצה.

12 יהודים נהרגו בהתפוצצות ועוד 44 נפצעו. 6 מההרוגים היו נוטרים והם הוכרו כחללי מערכת הבטחון.

מיכל, שמשרדה שכן בבניין, נהרגה בפיצוץ באותו יום, ל' באדר א' תש"ח (11.03.1948).

הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בסנהדריה, ירושלים. הותירה בעל ושתי בנות - מירה ועתידה, ואחות.

"אימא, שאהבה כל כך את החיים, עזרה לכל נזקק וניסתה לפזר סביבה אופטימיות ונועם ככל שיכלה, מצאה את מותה במשרדה שב'קרן היסוד', והיא רק בת 44 שנים" - כתבה בתה מירה בסיום סיפור תולדת חייה, שנכתב בחוברת שהוציאה המשפחה במלאת חמישים שנה למותה.

"אימא, כפי שאני זוכרת אותה, נתנה את כולה למשפחה. היו בה הרבה שקט פנימי, חכמה ורגישות... פעם נפל נר בוער ליד החלון והצית את הווילון, שהתחיל לבעור במהירות רבה. היא - בקור רוח - משכה את הווילון ודרכה על האש ברגליה עד שכבתה. היא היתה שקטה לגמרי, כאילו היתה מורגלת במצבים כאלה" - כתבה בתה עתידה בחוברת.