אליהו בן יהושע מזרחי ז''ל

קורות חיים

אליהו, בן יהושע ומרים, נולד בעיר סולמניה שבמחוז הכורדי בעיראק בשנת תרנ"ג (1893).

בשנת 1916 נישא אליהו לנעמי, בת דודתו. לזוג נולד בן בכור שנפטר בינקותו בשל הרעב הגדול ששרר בעיראק. בשנת 1927 הם עלו ברגל לארץ ישראל עם שלושת ילדיהם הגדולים (לאה, מרים ואשר, שהיה תינוק בן שנה). בדרך הם נשדדו, הגיעו לארץ חסרי כול והתיישבו בעיר העתיקה בירושלים.

כעבור כמה שנים עקרה המשפחה לשכונת בית ישראל הישנה וכעבור כשנה עברו לרחוב שמואל הנביא, שם גידלו את שבעת ילדיהם: לאה, מרים, אשר, יהושע, מרדכי, בלהה וטובה.

אליהו התפרנס מעבודות סבלות והסתייע בבנו הצעיר מרדכי כשהם נוהגים חמור המוביל עגלה. בשנת 1947 הוחלף החמור ברכב בריטי צבאי מסוג בטפורד, אותו נהג הבן מרדכי.

בסוף שנת 1947 החלה מלחמת העצמאות. תושבי שכונת שמואל הנביא הירושלמית ידעו סבל רב בימי המלחמה כיוון שבתיהם נשקפו לצלפי השכונה הערבית שיח' גראח'. רבים מהתושבים נפגעו מדי יום מירי צלפים ערבים.

ביום שישי י' באדר א' תש"ח (20.02.1948), במהלך עבודתו בהעברת דירה של שכן ביחד עם בנו מרדכי בן ה-17, נפגע אליהו מכדור צלף. הירי כוון לעבר הבן מרדכי, שבמזל לא נפגע, אולם הכדור, שעבר דרך הארון אותו נשאו, פגע בצווארו של אליהו.

מרדכי נשא את אביו על ידיו כשהוא פצוע קשה ומדמם לרכבם ומשם נסע עמו לתחנת הטיפול בפצועים של "ההגנה" ברחוב שמואל הנביא (בעבר שכנה במקום התחנה של "טיפת חלב"). הרופא במקום הזמין מיד אמבולנס בשל הפציעה הקשה. במהלך הנסיעה באמבולנס שכב אליהו על ידיו של בנו מרדכי ומילותיו האחרונות לפני פטירתו הפכו לצוואה: "שמור על אמא ואל תעזוב אותה ועל אחיך יהושע". כשהגיע האמבולנס לבית חולים הדסה שברחוב חבצלת לא נותר לרופא אלא לקבוע את מותו של אליהו, ואת בגדיו המגואלים בדם נתן לבנו מרדכי.

אליהו היה בן 55 במותו. ביום ראשון 22.02.1948 הוא הובא למנוחות בבית העלמין העתיק שבהר הזיתים בירושלים. הותיר אישה, ארבע בנות ושלושה בנים.

נעמי, אשתו של אליהו, נהרגה באופן זהה - ירי צלף משכונת שיח ג'ראח - חצי שנה אחריו, ביום 25 באוגוסט 1948. הצלף פגע בה ביושבה במרפסת ביתה ברחוב זוננפלד 33 בשכונת בית ישראל, לשם עברה עם ילדיה אחרי שהתאלמנה.