חנה ביטון ז"ל
בת שאול וסוליקה
נולדה בכ"ו באדר ב' תשכ"ב 1/4/1962
התגוררה באביבים
נהרגה בפעולת איבה
בט"ז באייר תש"ל 22/5/1970
מקום אירוע: כביש אביבים
הובאה למנוחת עולמים בצפת - חדש
חלקה: אביבים, שורה: 2
הותירה: הורים, אחים ואחיות
חנה מונצחת באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 43
בת 8 במותה
קורות חיים
חנה, בת שאול וסוליקה, נולדה בכ"ו באדר ב' תשכ"ב, (01.04.1962), במרוקו. עלתה לארץ עם משפחתה בהיותה בת שנה. המשפחה התיישבה במושב אביבים שלגבול הלבנון. חנה הייתה תלמידה בכיתה א'. ילדה נבונה במיוחד, שהצטיינה בלימודים.

טובת לב ונוחה לבריות הייתה. ילדה יפה, בעלת שיער בהיר ועיניים חומות חייכניות. היא אהבה לעזור. תמיד חשבה ראשית על כולם ורק אחר-כך על עצמה. אהבה את הוריה עד מאוד, והייתה קשורה לאימה באופן מיוחד. היה לה קשה להיפרד ממנה עד כדי כך, שהיו ימים שויתרה על הלימודים כדי להישאר במחיצת האם.

ביום שישי בבוקר, ט"ז באייר תש"ל, (22.05.1970), יצאה הסעה של תלמידים ממושב אביבים אל עבר בית הספר האזורי. הייתה זו נסיעה שגרתית. באוטובוס היו 30 ילדים מכיתות א' עד ג', מספר מורות ושני מבוגרים נוספים, שנעזרו באוטובוס על-מנת להגיע למחוז חפצם. האוטובוס נכנס לקיבוץ ברעם ויצא חזרה אל הכביש המוביל למושב דובב. לפתע נורו לעבר האוטובוס ממארב מחבלים שלושה טילי בזוקה. 12 מנוסעי האוטובוס, מרביתם ילדים, נהרגו, ועשרות נפצעו. בין ההרוגים הייתה גם חנה, שנפצעה קשה באוטובוס ומתה בדרך לבית החולים.

חנה הייתה בת שמונה שנים במותה. הותירה הורים ותשעה אחים ואחיות. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בצפת.

אחותה רותי כתבה לזכרה, על-פי אותיות שמה:

ח - חנה, חותם הותרת בלבנו לעד

נ - נדם קולך, וחיוך שאבד

ה - הפרח נלקח נקטף, נותרנו בדד.

ב - בעודך רכה נשמה זכה

י - ידי מרצחים בנינו ניתקה

ט - טוהר וזיו מתמונה רחוקה

ו - ולא חזרת עוד, חנה המתוקה

ן - נישא תפילה, לא עוד מועקה.
אנו עושים כל מאמץ לדייק במידע המופיע, ומתנצלים אם אירעה טעות.
אם ברצונכם להעיר או לתקן פרטים בדף זה, אנא
צרו קשר.