ויקטור נסים לוי ז''ל

קורות חיים

בן ברטה ויצחק. נולד ב- 1893 בקושטא. בן לאב יהודי מערבי (נתין בריטי) ואם יהודיה מאנגליה. בעודו ילד מתו עליו הוריו, והוא גדל בלונדון במשפחת אימו - בבית סבו, רב רפורמי - וקיבל חינוך מצוין באנגליה ומחוצה לה.

במשך כל ימי מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האנגלי (נפצע קשה בחזית צרפת), ומשנת 1919 עד 1921 - קפטן ב"גדוד העברי". עם הצבא האנגלי הגיע לארץ-ישראל בשנת 1920, השתחרר לאחר שנה ועבר לשירות האזרחי של ממשלת ארץ-ישראל.

באותה שנה נשא אישה מבנות יוסף ומרגלית מיוחס וקשר את גורלו בגורל היישוב. גידל וחינך בן, מיכל (על-שם ר' יחיאל-מיכל פינס), ובת, שילה. בממשלה עבד במחלקות שונות, עד אשר -נקבע במחלקת הכספים, ובה עלה מעלה מעלה עד הגיעו לדרגת עוזר ראשי של המזכיר הפיננסי. בתבונה רבה, בחריצות ובהתמדה שירת כל ימיו את ענייניהם של תושבי ארץ-ישראל, ובתוכם - במסירות מיוחדת - את היישוב העברי.

סגולה יקרת-המציאות היתה באישיותו: המזיגה הנפלאה של קלות ועליצות בצדן של הגות-דעות עמוקה והשכלה עשירה, יחד עם רגש אחריות עמוק. נשמתו היתה ספוגה הומניות אמיתית (או מה שקוראים בלשון-העם: טוב-לב טבעי), שלא היה לו גבול כמעט. אין למנות את מספר הידידים שרכש לו ויקטור מקרב כל העדות במשך חצי יובל השנים לשבתו בארץ-ישראל. רבים מאוד אהבוהו בגלל הקסם המיוחד שבאישיותו. תמיד היה מוכן לעזור, ובלב שלם, לנצרך - אם היה זה נער או זקן, מטורף אומלל ששט בחוצות העיר או איש מכובד - או לעדה שלמה.

ויקטור נהרג ביום כ"ג בתמוז תש"ו (22.7.1946), כשאצ"ל תקף את משרדי המזכירות הראשית והמפקדה הצבאית של השלטון הבריטי בארץ, ששכנו באגפו הדרומי של מלון "המלך דוד" בירושלים, אשר היה למבצר בריטי מהשמורים ביותר בארץ.

חוליה של אצ"ל החדירה שבעה כדי חלב מלאים חומר-נפץ לקפה "ריג'נט", ששכן מתחת לאגף המשרדים. למרות האזהרות הטלפוניות, שמסר האצ"ל 30 דקות לפני מועד ההתפוצצות למרכזיית המלון, למערכת העיתון פלסטיין פוסט ולקונסוליה הצרפתית הסמוכה למלון על הטמנת הפצצות ודרישה לפנות את הבניין, האגף לא פונה, ואנשי הביטחון הבריטים אף מנעו יציאה מהמשרדים. בהתפוצצות, שגרמה להריסת אגף המשרדים, נהרגו 91 אנשים, בהם ויקטור, ורבים נפצעו. בהרוגים ובפצועים היו רבים מראשי השלטון הבריטי בארץ.

ויקטור הובא למנוחות בהר הזיתים בירושלים. הניח אישה, בן ובת.

רשימה לזכרו התפרסמה בעיתון דבר מיום 29.9.1946, ובמשך הזמן גם בעיתונים אחדים. "הוא פיזר מנשמתו בנדיבות עליזה לימין ולשמאל, והאבדה למשפחתו, ליישוב ולארץ - אין לה תמורה", נאמר באחת מהן.