קורות חיים
משה מאיר הלוי, בן רחל לאה והרב שמעון, נולד בישראל בי"א בשבט תרפ"ו (26.01.1926). נולד וגדל בירושלים שמחוץ לחומות ולו שלושה אחים וארבע אחיות. בילדותו למד בתלמוד תורה "שומרי החומות", וכבר שם בלט מאוד בכישרונותיו ובשקידתו. הוא המשיך את לימודיו בישיבת "עץ חיים" לצעירים. בהמשך נמנה עם קבוצת התלמידים שעמם נוסדה בבני ברק ישיבת "כנסת ישראל – סלובודקה".
באלול תשי"ב (אוגוסט 1952) נשא משה מאיר לאישה את שרה, בת צביה והגאון הרב חיים לייב אוירבך – מהמשפחות המפורסמות בירושלים, מייסדי ישיבת "שער השמים" ללימוד תורת הקבלה.
לאחר נישואיהם התגוררו בני הזוג בחדר בבית הורי הכלה, בשכונת נחלת צדוק בירושלים. משה מאיר המשיך לשקוד על תלמודו עד שנקרא לכהן כר"מ בישיבת "כרם ביבנה". מדי שבוע היה יוצא מביתו ביום ראשון בבוקר, מגיע בדרכים משובשות לישיבה וישן בפנימייה עד יום שישי, כשכל השבוע כולו קודש להרבצת תורה ולחינוך.
כעבור שנתיים העתיק את מלאכת החינוך למוסד "המתיבתא הגדולה בית הראש"ל" בירושלים. גם שם העריצוהו תלמידיו, כאשר הכניס בלימודים טעם של מתיקות וחריפות, ובמקביל קשובה הייתה אוזנו לכל בעיותיהם ותהיותיהם. יש בהם שנתפרסמו אחר כך בתפקידים שונים, והם העידו על עצמם שדמותו הייתה עבורם מודל לחיקוי.
באותה עת החל הרב משה מאיר למסור שיעורים עיוניים בתלמוד ברמה גבוהה בשכונת רחביה הסמוכה לביתו. שיעור זה מסר שנים רבות, עד לפציעתו. בהמשך מסר שיעורים מדי שבת בבתי הכנסת בשכונת גבעת שאול, לשם עבר לגור עם רעייתו, שני בניו וארבע בנותיו.
בשנת תש"ל (1970) נתמנה לעמוד בראש ישיבת "שומרי החומות" בירושלים, והיה לדמות נערצת על מאות תלמידיו.
ביום חמישי י"ב באלול תשמ"ה (29.08.1985) לפנות ערב חלף הרב משה מאיר על פני תחנת הסעות במזרח ירושלים, ותוך כדי הילוכו ראה שצעיר ערבי מביט בו במבט מאיים. הוא החיש את צעדיו אולם לאחר כמה מטרים חש חבטה עזה בגבו והתמוטט. משלא הצליח לקום חשב לשכב כמה דקות ולהתאושש, כלל לא חש שנדקר פעמיים על ידי הערבי – דקירה אחת סמוך לריאות ודקירה נוספת בחוט השדרה, שגרמה לשיתוק פלג גופו הימני.
משה מאיר איבד דם רב, אך בחסדי שמים חלפו במקום שני חסידי ברסלב שסטו מדרכם הקבועה, הבחינו בו וחשו לעזרתו. לאחר שביצעו חסימת עורקים בעזרת מגבותיהם ביקשו מבעל מספרה סמוכה שיזעיק עזרה, ומשסירב מצאו חייל ובעזרתו נכנסו למספרה וקראו לעזרה. הפצוע הוחש לבית החולים שערי צדק ומחמת חשש שנפגעו כלי דם ראשיים הועבר באותו ערב לבית החולים הדסה, שם ניקזו נוזלים מריאותיו והעניקו לו טיפול שיקומי פיזיותרפי.
לאחר כשלושה שבועות, בראש השנה תשמ"ו, סבל הרב משה מאיר מחום גבוה, ורק כעבור כמה חודשים איבחנו שהבעיה נוצרה מפצע מוגלתי במקום הדקירה, שחסם את ניקוז הנוזלים מהמוח וגרם ללחץ תוך-גולגולתי. ניתוח שעבר בארץ נכשל והוא הוטס למנהטן, שם עבר בהצלחה ניתוח להחדרת "שאנט".
באדר תשמ"ו שב לישראל, השתתף בחגיגת בר המצווה של בנו הצעיר וכשהתאושש החל לשקוד שוב על תלמודו ולעסוק בהוצאה לאור של כתבי זקניו הגדולים: "נרות אהרון", פירוש על משנה תורה להרמב"ם שחיבר סבו הרב אברהם אהרון פרג, ושו"ת "בני משה", שחיבר סבו הדיין הרב משה נחום ולנשטיין. כן ערך את הספר "מליץ יושר", על "מסילת ישרים" (ללוצאטו), שחיבר גיסו הרב ראובן מלמד.
לאורך כל תקופה זו, כ- 18 שנים, בה המשיך לקבל טיפולים רפואיים ופרה-רפואיים, התאמץ להמשיך לשמור על סדר יום גדוש פעילות של דאגה ועזרה לזולת, הוצאת ספרים לאור ומסירת שיעורי תורה, למרות נכותו הגבוהה ומכאוביו.
מחמת שיתוקו וריתוקו לכיסא גלגלים נגרם לו בקע בסרעפת, אשר גרם לכשל בתפקוד הריאות והוא חובר לסירוגין למכונת הנשמה. גם אז לא מש מעל פניו חיוכו הטוב. כך עד אשר גם האנטיביוטיקה היותר מתוחכמת לא יכלה לנצח את החיידק שנטפל לריאותיו, והרב משה מאיר החזיר את נשמתו לבוראה בבית החולים שערי צדק ביום שבת לפנות בוקר, י"ב בתמוז תשס"ג (12.07.2003).
בן 77 במותו. הרב משה מאיר הלוי פרג הובא למנוחת עולמים במוצאי שבת בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים, בחלקת הרבנים. הותיר אחריו את רעייתו, משפחתו הענפה והמוני מעריצים נפעמים מעוצמת כוחות הנפש בהם ניחן, כאשר למרות סבלו המתמשך לא נפל מעולם לזרועות היאוש, ותמיד האיר את סביבתו במבטו העמוק, אסיר התודה ומפיק החוכמה.
המשפחה הוציאה לאחר פטירתו את הספר "שם מאיר", המכיל את חידושיו והגיגיו על החומשים ועל הש"ס.