אביעד יהודה מנצור ז''ל

קורות חיים

אביעד יהודה, בן חפצי (אוה) ונריה מנצור, נולד בישראל בכ"ב בתשרי, שמחת תורה תש"ן (21.10.1989). בן בכור להוריו, אחריו נולדו ישי, מרום, טל ונועם. עשר שנותיו הראשונות גדל בחיספין שברמת הגולן, שם למד בבית הספר "גולן", ואז עברה המשפחה ליישוב עתניאל בהר חברון.

בסיום לימודי היסוד המשיך אביעד לישיבה התיכונית סוסיא, בה משלבים באופן מופלא בין אהבת התורה, אהבת העם ואהבת הארץ. מדי יום שישי יצאו תלמידי הישיבה לסיור לימודי, לחזק את החיבור שלהם לארץ, ומשם ינק אביעד את האהבה לארץ ישראל. מסיורים אלו הוא אסף מאות תמונות נוף, שצילם במקומות שונים.

אביעד היה הילד שחיבר את בני המשפחה. היה קשור להוריו בכל נימי נפשו, תמיד סיפר להם את הקורה איתו והתייעץ איתם. היה לו מאוד חשוב לדעת את דעתם בכל מצב ובכל נושא. ביומנו האישי כתב על הרצון שלו לחזק את הקשר עם הוריו, לעזור בבית ולהיות קשור יותר לאחיו.

בשנתיים וחצי שלפני הירצחו חי אביעד את אסונות הפיגועים. בטבת תשס"ג מחבלים שחדרו לישיבת עתניאל, בה לימד אביו, רצחו ארבעה תלמידים. כשלושה חודשים לאחר מכן נהרגו ארבעה חיילים, ובהם סמל נעם בהגון שהיה תלמיד של אביו של אביעד, כשהטנק שלהם עלה על מטען ברצועת עזה. אביעד למד את הספר "פניני הלכה" לעילוי נשמתם, ואף ציין זאת בעמוד הראשון של הספר. באמצע שנת תשס"ה, כארבעה חודשים לפני מותו, סיים אביעד את לימוד "סדר זרעים" לעילוי נשמת נעם בהגון, לקראת הכנסת ספר תורה על שמו.

בפורים האחרון לחייו בכה אביעד הרבה על הפיגועים, על ההרוגים מעתניאל, ומיאן להתנחם. בארנקו נמצא שיר כתוב באותיות קטנות ומנוקדות, שיר שכתב כשנה לפני מותו ושמו – המלחמה:

"הטה אלי אוזנך להצילני, היה לי לצור מעוז בית מצודות להושיעני, תן לי מחסה נגדם ונשק להפחידם, וצבא של אנשים שיילחמו איתי. סלעי ומצודתי אתה, תן לי את הכוח להושיע את עמי, כי אתה השולט בעולם..."

כשבועיים לפני מותו אביעד הכין לעצמו סדר יום לחופש הגדול. בדף שכתב הוא שרטט לעצמו את היום כשהוא משלב בין תכנון מדוקדק של לימוד תורה, לימודי חול, עזרה בבית – "לשאול מתי צריך עזרה בבית או בגינה או בסתם דבר אחר" כתב, עיסוק יומי בספורט, טיולים וחוויות. אך הרצח קטף את חייו.

ביום רביעי ט"ז בסיוון תשס"ה ערך אביעד מסיבת הפתעה להוריו, לרגל יום הנישואין שלהם. כשההורים הגיעו הביתה בשעה 23:00 בלילה הם מצאו בית מקושט בבלונים תלויים, פרחים, תמונה ממוסגרת של המשפחה, מתנה, ושולחן ערוך שעליו עוגה, עליה מודפסת תמונה של כל הילדים והמילים "מזל טוב ליום הנישואין". כל בני המשפחה התחבקו והתנשקו, וזו הייתה הפעם האחרונה בה ראו את אביעד לפני הפיגוע.

למחרת, יום חמישי בבוקר, יצא אביעד עם חבריו לטיול באזור ירושלים. הם הלכו לראות מעיין חדש שהתגלה, ומשם התקשר אביעד לאמו: "אימא, ראיתי מעיין חדש", סיפר לה, "אני חייב לקחת את המשפחה אליו".

כעבור יום, ביום שישי י"ז בסיוון תשס"ה אחר הצהריים, בעת שהחברים היו בדרכם חזרה לבתיהם, ירו עליהם מחבלים ליד היישוב בית חגי, סמוך לחברון. אביחי לוי נרצח במקום, ושניים נפצעו, בהם אביעד שנפצע קשה.

תוך כדי הפיגוע הצליח אביעד להתקשר לאביו, אשר שמע דרך הטלפון את כל הקורה שם ואת בנו, שהצליח לומר רק "הצילו".

אביעד פונה לבית חולים, שם ניסו הרופאים להציל את חייו. הוריו שהו ליד מיטתו כל הזמן, כשהוא חסר הכרה, והתפללו לטוב, אך ביום ראשון בבוקר, י"ט בסיוון תשס"ה (26.06.2005) החזיר אביעד את נשמתו לבוראו.

בן 15 שנים וחצי במותו. אביעד הובא למנוחות בבית העלמין בהר הזיתים, ירושלים. הותיר הורים וארבעה אחים.