אבינעם אלפיה ז''ל

קורות חיים

אבינעם, בן נעמי ונתן, נולד בחיפה בכ"ו בתמוז תשל"ו (24.07.1976), אח צעיר לשגיא. למד בבית הספר הממלכתי-דתי "יבנה" בקריית אתא, והמשיך לתיכון הדתי "יבנה" בחיפה. בנוסף ללימודיו היה אבינעם חניך ומדריך בתנועת "בני-עקיבא", ובעיקר היה מוביל את טיולי החניכים ברחבי הארץ, שכן הוא נהג לטייל בכל הזדמנות וכך הכיר היטב את הארץ.

בתום לימודי התיכון המשיך אבינעם לישיבת ההסדר בחיספין – "ישיבת הגולן". בעת לימודיו בישיבה היה לפעיל מרכזי נגד הירידה מהגולן, וגם בהמשך היה פעיל בתחום זה, וריכז את הפעילות באזור חיפה והקריות. מישיבת ההסדר התגייס אבינעם לצה"ל, ושירת שירות מלא כלוחם בגולני. לאורך כל שירותו לא נרתע מלקחת על עצמו משימות קשות, משימות פיזיות או משימות כגון להיות ל"פה" של חבריו בפני המפקדים, אם חשב שהטענות צודקות וראוי כי יישמעו.

בסיום שירותו בצה"ל החל אבינעם ללמוד בישיבת "הר המור" בירושלים, בשכונת בית וגן.

אבינעם היה אדם חברותי עד מאוד. בכל תחנות חייו רכש חברים טובים, וכל אחד מהם חש שהוא חברו הטוב ביותר. הוא השקיע בחבריו, כתב מכתבים כשנעדר והירבה לטלפן. כך עם חבריו ללימודים ולצבא, וכך גם עם חניכיו מתנועת "בני-עקיבא", אשר סיפרו שדיבר אליהם תמיד "בגובה העיניים", היה לחבר קרוב והקפיד לשמור עמם על קשר גם כשעזב את התנועה. אבינעם פעל גם לקרב בחורים שהיו בשוליים במובן החברתי, עזר להם בהשתלבות בחברה ובלימודים בישיבה.

כל פעולותיו והליכותיו של אבינעם נעשו במאור פנים, בלווית חיוך רחב ובהמון רצון טוב. חיוכו היה לסמלו המסחרי, כך סיפרו כל מכריו. הוא תמיד בלט ברצונו לעזור, בכל מקום מייד הציע את עזרתו – בביתו, בין חברים, בצבא ואף בישיבה, כשהיו התלמידים מתארחים אצל רבותיהם.

בלימודיו השונים, בשיטה שבה למד בעצמו, בלט אבינעם ברצונו התמידי להעמיק, להבין את האמת בכל נושא שבו עסק. הבנה חלקית לא סיפקה אותו, ובלימודיו ב"חברותות" השונות תמיד חיפש את האמת החבויה בחומר הנלמד. היותו תלמיד רציני, שיטתי ומסודר, ויחד עם זאת מלא הומור ושמחת חיים, הביאה לכך שהיה חבר מבוקש, ורבים רצו ללמוד איתו.

בשעות הבוקר של יום רביעי, כ"ח בניסן תשס"ב (10.04.2002), פוצץ את עצמו מחבל-מתאבד שנסע באוטובוס "אגד" מס' 960, העושה את דרכו מחיפה לירושלים, בעת שעבר סמוך לקיבוץ יגור. שמונה בני אדם נרצחו בפיגוע, בהם אבינעם, שהיה בדרכו מביתו בקריית אתא לישיבה בירושלים.

שני חברים שנסעו עימו נפגעו גם הם, האחד נפצע והשני, החייל ניר דניאלי, היה אחד החללים.

אבינעם היה בן 25 במותו. הותיר הורים ואח. הובא למנוחות בבית העלמין החדש בקריית אתא.

במלאת שנה למות אבינעם הוציאו בני משפחתו חוברת לזכרו. בחוברת מתוארת, כהגדרת בני המשפחה "כל נשמתו של אבינעם, הארת הגאולה המתחדשת בדורו".

מדברי אימו של אבינעם: "הייתה בך אמת שלא זזת ממנה. אמת בהירה, ברורה. עולם רוחני וחלק. ידעת מהי דרכך ולאן אתה הולך... ההגשמה הייתה מיותרת עבורך, אפשר להשאיר דברים במופשט. הרובד המעשי, בוא תבוא שעתו, ובינתיים – דרך הרוח, האידיאל, הרעיון, השלמות... כמה שמחת חיים הייתה בך, משולבת עם הרצינות וכובד הראש והמחשבה תחילה. איש שכולו לב ונשמה, המרעיף על סביבתו רוך ואהבה".

כתב חברו של אבינעם, מוטי סרור: "כולך היית מלא באהבה. האהבה הזו לכל אחד מישראל, האהבה לעם ישראל, לארץ ישראל, למדינת ישראל, לצבא ישראל – נבעה מהמקור, מהנביעה המקורית שבנשמתך הישרה, הטהורה, הכל כך ישראלית... מנסה אני לשאוב רסיסים מדמותך האצילה, ולנסות להופיע איתם בחיים, וזו משימה לא קלה. כל כך מתאים לאישיותך הצורה שבה נתעלית מאיתנו – נלקחת על הצד הכללי שבך, על עצם היותך שייך לעם ישראל, והרי זה מה שהיית. כולך חיית את האומה, חשת אותה בכאביה וחשת אותה בשמחתך..."