בכור ג'אן ד'זן ז''ל

קורות חיים

בכור, בן רבקה ויהודה, נולד בטביליסי שבגאורגיה בי' באדר ב' תש"ו (13.03.1946). בן בכור במשפחתו, ומכאן שמו. היה אחיו של שלווה, עליו גונן ושמר כל חייו. משפחתו – מהמקובלות והמכובדות ביותר בקהילה הגרוזינית. סבו היה רב גדול ונודע בקהילה כ"החכם ראובן".

בשנת 1972 עלה בכור ארצה עם משפחתו והתיישב בדימונה. משהחליט לגור באזור המרכז עבר עם רעייתו סימה וילדיהם לרמלה, משם לאור יהודה ולבסוף קבע את ביתו בחולון. הוא היה כלכלן במקצועו, אך מאז עלייתו לישראל נאלץ, בגלל קשיי שפה, לעבוד בעבודות אחזקה בחברת "אמקור".

בכור היה אביהם של ראובן, רותי, לאה ומיקי. לאחר שבנו ראובן נכווה קשות ואושפז בכור סעדו 24 שעות ביממה, וכתוצאה מכך פוטר מעבודתו. כך התגלגל לעסקים, בהישבעו שלא יהיה שכיר אף לא יום נוסף אחד. הוא רכש מחסן ביצים, ובמקביל הפעיל חברת הסעות מקומית. עסקיו פרחו, ובשנת 1977 עבר לעסקי הזהב, ופתח חנות תכשיטים בתל אביב בשותפות עם אחיו.

את הכסף שהרוויח בכור חילק לשניים – את החלק הארי השקיע בבניית ביתו ובסיוע לבני המשפחה, וחלק נכבד הקצה לתרומה לנזקקים. היה מוכר ברבים כ"בכור הנדבן", ועל ההיקף הגדול של תרומתו לאנשים ולארגונים למדו בני משפחתו רק אחרי מותו, בימי ה"שבעה".

ב–1991 הקים בכור את "אולמי הוליווד" בראשון לציון. בהיותו בעל חוש אסתטי גבוה, פרפקציוניסט, אולם השמחות שהקים נודע ביופיו וברמתו. יחד עם זאת, נהג לומר תמיד כי "המפתח הוא השכלה ולא עסקים", ושלח את ילדיו ואת ילדי אחיו ללמוד ולרכוש מקצוע אקדמי.

בכור היה אדם אופטימי מושבע שדאג לסובביו ככל שיכל. נדבנותו המפורסמת לצד ענוותנותו עשו שיעדיף את טובת הזולת על טובתו. כך, דאג לסדר את עתידם של אוהביו, ובמקרה אחד מכר מכונית מפוארת ועבר לנהוג במכונית סוברו ישנה כדי לסייע לבת משפחתו.

בכור הרבה לתת בסתר: בימי האבל הופיעו עשרות אנשים שאיש מבני המשפחה לא הכיר קודם. אלה באו לספר כיצד היו חייבים את חייהם לאיש זה, כיצד הוציא את זה מחובות וכיצד סידר לזה בית או דירה והצילו מפני החיים ברחוב.

בשנת 1998 עבר בכור עם אשתו ובנו בן ה–17, מיקי, להתגורר בשכונת נווה דקלים בראשון לציון, בבית נאה שבנה לנוחות המשפחה. שנה לפני מותו השכיר את חלקו באולמי השמחות, והקדיש את מיטב זמנו לילדים ולנכדים.

המשפחה הייתה תמיד בראש סדר העדיפויות של בכור. מדי ליל שבת הגיעו ילדיו ומשפחותיהם לביתו לקידוש, לארוחה וכדי לבלות זמן איכות לצידו. הם העריצו את אישיותו ואת מנהגיו, ובעיקר את יחסו האוהב והמכבד לרעייתו, סימה.

אהבת הזולת שבו ושמחת החיים התמידית שהקרין לכל עבר הפכו את בכור לאחד מיקירי העיר. הוא היה תומך נלהב בתהליך השלום, העסיק ערבים וחשש מפני הסלמה. כשהיה שומע על פיגוע או על מחדלים שהובילו להרוגים – היה בוכה בכי של ממש.

במוצאי שבת ט' בתשרי, ערב יום הכיפורים תשס"א (07.10.2000), נסע בכור עם אחיו שלווה לבקר קרוב משפחה בחיפה שזה עתה עבר ניתוח לב מסובך. בדרך חזרה, סמוך לכפר ג'סר א-זרקא, על כביש החוף לכיוון דרום, נזרקו על הרכב הנוסע אבנים מידי מתפרעים ערבים מן הכפר. אבן אחת פגעה ישירות בלבו של בכור, שישב ליד הנהג, והוא נפצע אנושות. אזרח שעבר במקום עצר את רכבו על מנת לעזור, וביחד עם אחיו של בכור, שלווה, הביאו את הפצוע לבית החולים. זמן קצר לאחר מכן נפטר בכור מפצעיו.

בכור היה בן 54 בהירצחו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחולון. הותיר אישה, ארבעה ילדים, נכדים ואח.