אורית אוזרוב ז''ל

קורות חיים

אורית, בת דליה ויחזקאל, נולדה בירושלים בג' באדר תשל"ד (25.02.1974), אחות לירון. אביה הינו בן למשפחת ניצולי שואה, ואימה – דור חמישי בארץ, ממוצא תימני.

אורית גדלה והתחנכה בירושלים – למדה בבית הספר היסודי בשכונת נווה יעקב, ובתיכון "רנה קסין" בשכונת רמת אשכול.

לאחר שירותה הצבאי, פנתה אורית ללימודים אקדמאיים במכללת "דוד ילין" בירושלים. בסיום הלימודים הוענקו לה תואר ראשון, ותעודת הסמכה להוראה.

עם סיום לימודיה, בשנת 1998, החלה אורית לעבוד במשרד החוץ. בתקופה האחרונה לעבודתה שם שימשה מזכירתו של סמנכ"ל ההסברה והתקשורת.

אורית הייתה בחורה צנועה, שקטה, שלווה ויפת מראה. היא התברכה בכישרונות אינספור, הייתה צמאה לדעת, אהבה לשיר ולרקוד, ובכלל – לעסוק באמנות. "בקול עז, צלול ובוקע לשמים, היטיבה לשיר על אהבה ורגש, על בית וחום, על הטוב והיפה – על חלומנו", מספרים הוריה. אורית הייתה אדם נעים הליכות, אהובה ומחוזרת כל חייה. היא הקפידה לשמור על קשר הדוק עם חברים שהכירה במהלך דרכה.

עם התקדמותה בעבודה במשרד החוץ אורית פנתה ללימודי תואר שני, בחוג ללימודי פולקלור באוניברסיטה העברית בירושלים. קרוביה מעידים כי יש בכך לסמל את כמיהתה התמידית לעצב ולשפר את סביבתה, להחדיר צבע ויופי למקום בו שוררים לא פעם כאב ואף אכזריות. על אורית נאמר שהייתה כפרח ענוג וזוהר, שרק זה עתה החל לפרוח.

במוצאי שבת כ"ו באדר תשס"ב (09.03.2002), סמוך לשעה 22:30, פוצץ את עצמו מחבל פלסטינאי ב"קפה מומנט", ברחוב עזה בשכונת רחביה בירושלים. המטען הגדול החריב לחלוטין את בית הקפה על יושביו. כ– 60 בני אדם נפגעו, 11 מיושבי המקום נרצחו ובהם אורית, שבאה לבלות בערב זה במקום עם כמה מחברותיה.

אורית הייתה בת 28 במותה. הותירה הורים ואח. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים.