קרן שאצקי ז''ל

קורות חיים

קרן, בת חוה ושבתי, נולדה בפתח תקווה בא' בסיוון תשמ"ז (28.05.1987). אחות צעירה לציפי, יוסף, שרה, מרים ודוד. היא נולדה בסמוך לחג השבועות, ולכן כולם חשבו ששמה יהיה רות או נעמי, אך לאחר התלבטויות רבות החליטו שהבת, שהביאה אור גדול לבית, תיקרא קרן, שם שמשתמע גם לגאולה ("צמחית קרן לדוד..."), להתגברות (קרני ראם) וליופי (בת איוב). כולם אהבו את התינוקת החדשה מן הרגע הראשון, והיו רבים ביניהם מי יחזיק אותה ומי יחזיק בעגלתה.

קרן נולדה אחרי שהמשפחה עלתה לארץ מארצות הברית, ועברה לבית חדש בגינות שומרון. היא חיה את כל חייה באותו בית בשומרון. את לימודיה החלה בבית הספר "משואה לפידים" בקרני שומרון, בכיתה ז' עברה ל"אולפנת להב"ה" בקדומים.

קרן בחרה בחוגים שמתאימים לאופי שלה, לעדינות שלה. היא השתתפה בחוג בלט, בחוג קרמיקה ובחוג להתעמלות קרקע. כן הייתה חניכה פעילה בתנועת בני-עקיבא. היא השתתפה בכל הפעילויות יחד עם חברותיה, ויצאה למסעות ולמחנות באופן קבוע.

קרן לא אהבה להיות לבד, היא אהבה מאוד לשהות בחברת בני משפחתה וחברים. כשהמשפחה ישבה לראות סרט שלא עניין אותה והיא לא רצתה לראות אותו, הייתה מביאה את השמיכה שלה ונרדמת ליד כולם. במיוחד אהבה קרן את חגי ישראל. בחג הסוכות, למשל, אהבה לישון בסוכה יחד עם כל המשפחה. בחג החנוכה אהבה לסדר את הנרות לפי הצבעים ולהדליק את החנוכייה במו ידיה. בחג פורים השקיעה באופן מיוחד במשלוחי המנות ובעיצוב התחפושות.

במוצאי שבת, ה' באדר תשס"ב (16.02.2002), יצאה קרן לקניון "יובלים" בקרני שומרון, כדי להיפגש עם חברותיה לכיתה ט', לבלות ולאכול פיצה בפיצריה החדשה. מחבל פלסטינאי חגור בחגורת נפץ פוצץ את עצמו בין ההמון במקום. שלושה צעירים נרצחו כתוצאה מן הפיצוץ, בהם קרן.

בת 14 במותה. קרן הותירה הורים, שני אחים ושלוש אחיות. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בקרני שומרון.

בנות כיתתה של קרן, מחזור י"ט של אולפנת להב"ה, הפיקו חוברת לזכרה. בחוברת מאמרים של רבנים אודות מידת עין טובה, מידת הענווה ומידת השמחה, ודברים לזכר קרן המלמדים על מידותיה הטובות, מידות מיוחדות של שקט ושלווה, של צניעות וענווה.

מתוך דברים שכתבה אחותה של קרן: "... כל פעם שמישהו בבית ביקש שתעשי משהו – תמיד היית עושה, וכיוון שאת הקטנה היו מבקשים ממך כל הזמן... את היית היחידה שקונה מתנות ליום הולדת. אף אחד לא היה קונה, ואת תמיד היית דואגת לקנות משהו, גם אם זה קטן וסמלי. את ההתנדבות שלך אצל 'השלישיה' היית עושה בשמחה, ולא מפספסת או מבטלת גם אם היה משהו אחר שיכולת לעשות. כשהיו לך ציונים טובים, לא היית מספרת לכולם ומשוויצה – רק לאימא ואבא, כדי שישמחו...

היו בך כל כך הרבה תכונות טובות, ולעולם לא נוכל להביע במילים את כל הטוב והיופי שהיו בך".