אילנה שרייבר מרחב ז''ל

קורות חיים

אילנה, בת שרה (סלה) לבית אלטמן ופרץ מרחב, נולדה בקיבוץ ניר דוד (תל עמל) בה' באלול תרצ"ט (20.08.1939). בת דור הילדים הראשון של הקיבוץ, גדלה, התחנכה והייתה חברה בו כל חייה. הוריה נפרדו בהיותה בת חמש. אביה עבר לקיבוץ בית זרע, שם התחתן עם אשתו השנייה. לאחר כעשר שנים נולדה לזוג בת, אילת, אחותה היחידה.

אילנה למדה במוסד החינוכי "גלבוע", היא אהבה ללמוד אך השנים הראשונות היו קשות כי מיעטה לראות את הוריה. בתקופה זו גילתה את אהבתה לציור, וכן הצטרפה לתנועת הנוער "השומר הצעיר", שם הייתה פעילה מאוד.

בהיותה בת 18 הדריכה מטעם התנועה בקן חולון, שם התוודעה לחיי העיר לראשונה בחייה. בשנת 1958 התגייסה לצה"ל ושירתה בחיל השריון. בצבא הכירה את איתן שרייבר, בעלה לעתיד.

בתום שירותה הצבאי עברה עם איתן להתגורר בעין המפרץ, ולאחר כמה חודשים התחתנו השניים ועברו להתגורר בניר דוד. בשנת 1962 נולדה בתם הבכורה שולמית. בשנת 1965 יצאה המשפחה הצעירה לשנת שירות בגבולות, אחר – שבה לקיבוץ, ובשנה שאחרי נולדה הבת השנייה, מירב. במהלך העשור הקרוב נולדו שלוש הבנות הנוספות, מיכל, תמר ונעמה.

אילנה עבדה בחינוך המיוחד כמורה מסייעת במקצועות הקשורים לשפה העברית וכן בחשבון. בשנת 1990 סיימה לימודיה לתואר ראשון בסמינר הקיבוצים, ואחר עברה ללימודים באגודת "ניצן". "הבוסית של החינוך המיוחד", כך כונתה בפי מכריה, הייתה בראש מקימי בית הספר היסודי המשותף לקיבוצים באזור, בית ספר "רימון".

בשנים האחרונות לחייה הוסמכה כמאבחנת דידקטית, תחום בו יכלה לבטא את מיטב כשרונותיה בחינוך ובעבודה עם ילדים טעוני עזרה. במקביל עסקה בהדרכת מורים לחינוך מיוחד בעפולה, הייתה שותפה בפרוייקט חינוכי ניסיוני ומיוחד באשדות יעקב, ובכל הזמן הזה לא חדלה מלהמשיך ולרכוש השכלה, בתחום התמחותה ובכלל.

אילנה נודעה מצעירותה כאדם חם, טוב לב, שטובת הזולת תמיד לנגד עיניו. לימים הייתה לאם ורעיה מסורה, אשת חינוך קשובה רוחשת חום ואהבה, חברת קיבוץ רבת תושייה, מזכירת הקיבוץ, מרכזת ועדות היגוי למיניהן ומארגנת תדיר מופעים ומסיבות חג.

אילנה אהבה את כל היפה והאסתטי – חובבת ציור, בישול, "תולעת ספרים" ששום ספר מהספרייה לא נעלם מעיניה, חובבת טבע וטיולים סביב העולם ועוד רבות וטובות. בכל שפנתה ובכל שנגעה שילבה תמיד את חוכמתה ורגישותה לזולת, את האהבה לחיים ולאמנות.

בצהרי יום רביעי כ"ה בניסן תשנ"ד (06.04.1994) עצר אוטובוס (קו עפולה – מגדל העמק) בתחנה ברחוב חטיבה תשע בעפולה ואסף נוסעים, ברובם תלמידים שסיימו ללמוד. אילנה הייתה אף היא בין הנוסעים, בדרכה ל"ניצן". מחבל, שנהג מכונית תופת ובה עשרות קילוגרמים של חומר נפץ, פוצץ את המכונית כמטר לפני האוטובוס. הפיצוץ ריסק את המכונית והעלה את האוטובוס באש. עשרות אנשים נפצעו כתוצאה מהפיצוץ ושבעה נרצחו במקום, בהם גם אילנה.

אחת מן הפצועות נפטרה מפצעיה כשלושה שבועות לאחר הפיגוע.

אילנה הייתה בת 54 במותה, הותירה בעל, חמש בנות, נכדים ואחות. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בניר דוד.

רבות נכתב ונאמר לזכר אילנה. חברים ומכרים כתבו לזכרה שירים ודברי הספד. הקיבוץ הפיק חוברת מיוחדת ובה מכתבים, דברי חברים, תלמידים וקרובי משפחה, וכן דברים שאילנה כתבה בעצמה וסיפרה במהלך חייה, פרקים אישיים מקורותיה ומאמרים דידקטיים. מן הדברים שנאמרו על אילנה: "היית כעץ פיקוס גדול ורחב נוף שתמיד טוב לבוא ולמצוא מחסה בצילו… העץ נגדע אך נותר הגזע ונותרו השורשים… המורשת שהענקת ובנית במשך שנים של עבודה מסורה…".