רפאל נויברגר ז''ל

קורות חיים

רפאל, בן אליס ויצחק צבי, נולד בקלן שבגרמניה בי"ד באלול תרפ"ו (24.08.1926), אח לאינה ולאווה. קודם לעלייתו של היטלר לשלטון עזב את גרמניה לאנגליה, שם עבר את מלחמת העולם השנייה.

רפאל למד הנדסה כימית ב"אימפריאל קולג'" בלונדון. אף שהיה פעיל בתנועות ציוניות, מדריך בתנועת "הבונים" וחבר בגרעין לקיבוץ בית העמק, נשאר באנגליה אחרי קום המדינה כדי לסיים את לימודיו, זאת לפי בקשת ממשלת ישראל שהביע ראש הממשלה דוד בן-גוריון: "יש מספיק אנשים שמוכנים להקים קיבוצים, אבל המדינה צריכה מהנדסים כימיים וכאלה חסרים לנו". מסיבה זו לא עלה עם הגרעין המייסד של הקיבוץ אלא המשיך ללמוד וסיים בהצטיינות יתרה כמהנדס כימי.

רפאל נישא לרות, שאותה הכיר מגרמניה. בני הזוג עלו לישראל בשנת 1951 והתיישבו בחיפה, כאן נולדו הבן אלון והבת דינה.

הוא התקבל לעבודה כמהנדס הכימי הראשי של מפעל "דשנים וחומרים כימיים" במפרץ חיפה. במסגרת עבודתו היה אחראי על הפיתוח והתכנון של כל מתקן חדש במפעל, כולל המחשבה על הקמת מפעל לעיבוד עפרות הפוספאט שהתגלו בנגב, וכתוצאה מפעילותו שונה שם החברה ל"כימיקלים ופוספאטים". רפאל תכנן את מתקן העשרת הפוספאט באורון והיה אחראי לבנייתו והרצתו. הוא פיתח את יצוא הפוספאט למזרח הרחוק כמהנדס השיווק של החברה. המשך למעשה זה היה יצוא האשלג ומוצרים נוספים וחיזוק הסחר של מדינת ישראל עם המזרח הרחוק.

כמהנדס כימי שימש רפאל גם כדיקן הפקולטה לכימיה בטכניון במשך מספר שנים. מעברו לעבוד בחברת "גדות" התאפשר לאחר פנייה של הבעלים, שראו בו מהנדס כימי מבריק אשר יוכל לפתח את נושא ההובלה באוניות בצובר של מוצרים שעד אז נאלצו לארוז במיכלים מסוגים שונים, כמו למשל תרכיזי הדרים. נסיעתו האחרונה לשוויץ הייתה לקידום נושא זה מטעם חברת "גדות".

בנוסף היה רפאל, סיפר בנו, נציג הממשלה בחו"ל לנושא האטום הישראלי כשליחו הישיר של ראש הממשלה. הוא עסק בפיתוחים כימיים שונים לתעשיית האטום והביטחון, ונסיעותיו לחו"ל היו תכופות במסגרת ייצוג המדינה בנושאים אלו.

רפאל היה מתומכי דוד בן-גוריון כשזה הקים את מפלגת רפ"י, האמין בארץ ישראל השלמה תוך שילוב האוכלוסייה הערבית הקיימת בשוויון מלא. אמונתו בצדקת דרכו הציונית של דוד בן-גוריון הייתה מבוססת על ערכים שהטמיע עוד כמדריך בתנועת הבונים באנגליה.

בשבת ט"ו באדר א' תש"ל (21.02.1970) בצהריים יצאה טיסת סוויסאייר מספר 330 מציריך בשוויץ לנמל התעופה בלוד. על המטוס היו 47 נוסעים ואנשי צוות, בין הנוסעים היה גם רפאל, שהיה בדרכו חזרה לישראל לאחר נסיעת עבודה לאירופה. כעשרים דקות לאחר ההמראה מציריך התפוצץ מטען חבלה שמחבלים הניחו במזוודה שהועלתה למטוס. הפצצה הייתה עם מתקן שכוון להפעיל אותה בהגיע המטוס לגובה כזה שכבר לא יוכל לנחות. המטוס צלל לעבר הקרקע והתרסק על אדמת שוויץ, בשטח מיוער ומושלג סמוך לכפר וירנלינגן. כל נוסעיו, בהם 14 ישראלים, ניספו.

רפאל היה בן 44 במותו. הותיר אישה, שני ילדים ואחיות. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים, בקבר אחים לחללי המטוס בגוש 1 בחלקה 1 (כיום - חלקת הפרסים).

הלוויית החללים והקבורה בקבר האחים התקיימה כחודש וחצי לאחר ההתרסקות, בתום החיפושים הנרחבים באתר. במהלך החיפושים אותרו חפצים שונים של החללים - כמו שעון, יומן - שעזרו לזיהוי, והם נמסרו למשפחות.