אסתר אתי אבידן ז''ל

קורות חיים

אסתר (אתי), בת יצחק ומתילדה אבידן, נולדה בעיר העתיקה בירושלים בשנת תש"ב (1942), בת בכורה להוריה. עברה בירושלים את מלחמת העצמאות, במהלכה נלקח אביה בשבי הירדני לתשעה חדשים. אחרי המלחמה עברו לעיר החדשה, ואסתר למדה בבית הספר היסודי "לוריא". אחר כך עברה ללמוד בתיכון החקלאי בעין-כרם, תיכון בו למדה ועבדה - בעיקר בענף הנוי - כל יום מבוקר ועד ערב.

סיפרו מחנכיה ומכריה: "ומה רבים הדברים שאסתר אהבה! מי כמוה ידע לרוץ, לקפץ, לשחק ולשחות? לא היה ילד בכיתה שיוכל להתחרות בה בענפי האתלטיקה השונים. ילדה של שיאים - כך קראנו לה. כשהתבגרה, גילתה מיד נטייה לקריאה, ומיום ליום רבו הספרים שנערמו ליד מיטתה. כיצד אפשר ללכת לישון, היתה שואלת, לפני שמסיימים את הספר? אם היה צורך לעזור לאם, לטפל בילדים הקטנים, להשגיח על הכנת שיעוריהם, אסתר היתה תמיד הראשונה. תמיד מוכנה, תמיד מסייעת. גם על כספה לא חסה והיתה מוציאה אותו על מתנות לאחיה. ילדת זהב - היו אומרים כל מיודעיה".

בסתיו 1959 אסתר נסעה לטיול שנתי לאילת עם חבריה לכיתה. ביום י"ח בתשרי, חול המועד סוכות תש"ך (20.10.1959), בדרך חזרה בעוד המדריכים נשארו לבלות באילת, התלמידים עצרו לחניה ליד עין-נטפים, מעט מערבה מאילת. כמה בנות התרחקו וחיפשו מקום לעשות את הצרכים. שלוש בנות - מזל קפילוטו, מזל לוי ואסתר אבידן - התרחקו לשדה, ובעוד שתיים נכנסות לבונקר שגילו נשארה השלישית לשמור בפתחו.

במקום לא היה שלט אזהרה המזהיר מפני מוקשים, אך כאשר יצאה אחת הנערות מהבונקר היא עלתה על מוקש. בפיצוץ נפצעה קשה הנערה ששמרה בפתח, ונגרמה מפולת עפר שקברה תחתיה את שתי הנערות האחרות. במקום לא היו כלים לפנות את העפר ושלוש הבנות, ביניהן אסתר, מתו אחרי זמן קצר.

בת 17 היתה במותה. אסתר הותירה הורים, אחות ושני אחים. הובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים.

זכרה של אסתר וזכר שתי חברותיה מונצח בחוברת שהוציא בית הספר, ובה דברי מורים וחברים ללימודים.