יעקב פינקרפלד ז''ל

קורות חיים

יעקב, בן יואל ופרידה, נולד בכ"ט בטבת תרנ"ז, (04.01.1897), בגליציה, פולין.

בשנת 1920 הפסיק את לימודיו לקראת תעודת אדריכל, עלה לארץ כאחד מראשוני החלוצים של "השומר הצעיר" והתמקם עם חבריו באום-על-עלק, בין בנימינה וזכרון יעקב, שם עסקה החבורה בייבוש הביצות. יעקב חלה בקדחת ובשחפת ונאלץ לחזור לחו"ל להתרפא. עם סיום לימודיו בווינה, (1925), עלה לארץ עם רעייתו, צילה.

עם שובו לארץ התיישב בתל אביב. עבד כאדריכל במחלקת העבודות הציבוריות המנדטורית. תכנן מבני ציבור רבים ובעיקר התרכז בעבודה שאהב - בניית מבני חינוך ומבני ציבור בכפר, בקיבוצים ובחוות לימוד. הבניינים שהקים נושאים את חותם אישיותו: קווים נקיים ופשוטים, נאמנות לתכונות של חומרי הבניין, התאמה לאקלים ולסביבה הגיאוגרפית. הוא שם דגש על התאמה בין הצורה החיצונית, תוכנו וארגונו הפנימי של המבנה, ולשם כך התייעץ עם משתמשי המבנים. כמו כן, השתתף בארגון והוראה בקורסים להכשרת פועלי בניין. כאדריכל השתתף גם בחפירות ארכיאולוגיות וביניהן בחמת-גדר (אל-חמה), שומרון (סבסטיה), בית-אלפא, בית-שערים ועציון-גבר.

עם קום המדינה מונה למשמר בניינים עתיקים במחלקת העתיקות הממשלתית, השתתף בוועדה לשמירת המקומות הקדושים למוסלמים שהוקמה ע"י שר הדתות הרב מימון, יזם וביצע שיפוצם של מסגדים חשובים בעכו, רמלה, יפו ועוד.

מפעל חייו הייחודי היה חקר הארדיכלות היהודית, ארדיכלות בתי כנסת בעת העתיקה והחדשה, אותה חקר ולמד ביסודיות. פרסם ספרים: בתי הכנסיות בארץ ישראל; בתי הכנסת באיטליה; בתי הכנסת באפריקה הצפונית.

בי"ח בתשרי תשי"ז, (23.9.1956), חול המועד סוכות, נערך סיור של משתתפי הכנס הארכיאולוגי בקיבוץ רמת רחל שמדרום לירושלים. במהלך הסיור במקום פתח חייל ירדני מעמדה ממול באש לעבר המשתתפים. יעקב, שהירצה באותו יום על בתי כנסת בירושלים, נפצע קשה ונפטר בדרך לבית החולים.

מפעל חייו לא הושלם. עזבונו ובו תמונות ותכניות של בתי כנסת ובתי קברות רבים מרחבי העולם הועבר למוזיאון בית התפוצות.

יעקב היה אחיה של המשוררת אנדה פינקרפלד-עמיר. איש שלום היה בכל דרכיו. הותיר אחריו אישה, בת - אילה מאיר, ובן - אורי.

יעקב היה בן 59 במותו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ רבדים, שם גר בנו.

בספר הזיכרון "בשבילי אמנות יהודית", שיצא לאור ביום השנה לנפילת יעקב, כונסו מאמריו השונים.