פרץ אטיה ז''ל

קורות חיים

פרץ, בן קומריה ושלמה, נולד בשנת תרנ"ה (1895) בגרדיה, אלג'יר. הוא התייתם מאימו בגיל רך וגדל אצל קרובת משפחה ענייה, משום כך לא למד בבית ספר או בתלמוד תורה כנהוג. הוא לא ידע קרוא וכתוב, אך בהיותו ילד חכם ופיקח למד להסתדר ולהתגבר על בעיות.

כבר בגיל 16 התפרנס ממשלח ידו של אביו - תיקון כלים וריקוע כלי בית מפח ומנחושת. בגיל 17 לערך פרץ הצטרף לשיירות גמלים כשהוא נושא עימו את כלי עבודתו ומוכר כלים בכפרים. בגיל 19 (1914), שמו כבר הלך לפניו והוא התפרנס בכבוד.

כאשר הגיע לעיירה בו-סעדה, במרחק רב מעיר הבירה אלג'יר, ראו בני הקהילה היהודית במקום את חריצותו והוצע לו להשתדך עם בת הרב המקומי, שרה סלם, (שהייתה רק בת 16). בשנת 1925, כשהוא אב לשלושה ילדים, פרץ נסע לצרפת והתיישב בעיירה סן-פון. כשהתבסס שם הגיעה משפחתו מאלג'יר והם חיו עד 1934 בכמה ערים בצרפת, אך אז שבו לאלג'יר ולעיירה בו-סעדה כדי לחנך את הילדים ברוח היהדות והמסורת.

בשל קשיי פרנסה חזרו לצרפת, והפעם - לקהילה היהודית בפריז, עם שמונה הבנים ושלוש הבנות: קומריה, אברהם, גבריאל, שלמה, שושנה, שמעון, יוסף, דוד, אלי, יהודית ויצחק-קלוד. המשפחה שרדה בימי מלחמת העולם השניה בפריז, כשסבל ופחד יומיומיים היו מנת חלקם ואף אולצו לענוד שנים טלאי צהוב בצורת מגן דוד על בגדם.

בשנת 1945 פרץ, שתמיד היה ציוני ותורם למוסדות יהודיים, החליט לעלות לארץ הקודש ולקח עימו את כל משפחתו הענפה. בארץ, המשפחה התגוררה בבית עולים בתל אביב והילדים למדו בפנימיות ובקיבוצים, עד שהמשפחה זכתה בדירת חדר בחולון. לאחר תלאות רבות, פרץ מצא עבודה חלקית כשומר, העניינים החלו להסתדר וילדיו הגדולים התגייסו להגן על הישוב היהודי.

ביום ט' באייר תש"ח, (18.05.1948), ארבעה ימים אחרי הקמת המדינה ובעיצומה של מלחמת העצמאות, שוב הופצצה תל אביב על ידי מטוסים מצריים, היום הרביעי ברציפות. בהפצצה המצרית השלישית באותו יום, בשעות אחר הצהריים, הטייסים הפציצו את התחנה המרכזית בלב תל אביב, הרגו כ- 50 איש ופצעו כמאה. בין ההרוגים היה גם פרץ אטיה.

פרץ היה בן 53 במותו. הותיר אחריו אישה ו- 11 ילדים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בנחלת יצחק, תל אביב.