קורות חיים
זלמן-ברוך, בן אברהם אבא הכהן ופייגה, נולד ב-כ"ז בניסן תרי"ט (1.5.1859) בקובנה, ליטא.
המשפחה גרה בעיירה זאגר שבצפון ליטא ומאוחר יותר שבו אל קובנה. בנעוריו קיבל חינוך דתי מסורתי והיה תלמיד חכם.
זלמן-ברוך נישא בשנת 1881 לפריידל (פרדריקה) ארקין וב-1897 נישא בשנית לחיה-רוזה וולפסון. היה סוחר נכבד ובעל בית חרושת, כן עסק רבות בצורכי ציבור ואמונה. בקובנה נחשב בין נכבדי הקהילה והיה בין באי ביתו של רב הקהילה יצחק אלחנן ספקטור.
בתחילה לא היה זלמן-ברוך מקורב לציונות. הוא נמנה עם מייסדי הסתדרות "מחזיקי דת" וצירף את חתימתו לקונטרס "אור לישרים" אשר הופץ נגד התנועה הציונית. ברם, שנים ספורות לאחר מכן התקרב לתנועת "המזרחי", וב-1904 היה ממייסדי אגודת "שומרי תורה" אשר הוקדשה להקמת תלמודי תורה במושבות בארץ ישראל.
בשנת 1905 הוא מונה לאחראי על "כולל וילנא וזאמוט" בארץ ישראל, ולכן עלה עם משפחתו ארצה והשתקע בירושלים. כעבור זמן מה נבחר לעמוד בראש "הוועד הכללי כנסת ישראל", אשר איגד את הכוללים של בני "היישוב הישן" מן העדה האשכנזית בירושלים.
בהגיעו לארץ הביא עמו זלמן-ברוך כסף רב והשקיע אותו בבניית בתים בשכונת מאה שערים בירושלים, בהם בתים בשיכון "בתי פרלמן" באזור מגוריו.
ב-1914 נבחר לכהן כחבר הוועד של מאה שערים. במרוצת השנים נתמנה לתפקידים ציבוריים רבים בירושלים: חבר בהנהלות של בית החולים "ביקור חולים", ישיבת "תורת חיים", המוסד הגריאטרי "מושב הזקנים המאוחד" ובית הכנסת "אשל אברהם", וכיהן כראש "ועד עזרה כללי" לסיוע לעניי ירושלים. הוא פעל להקים ועדים שונים לצורכי מזון ומסחר. בשנת 1911 אף כיהן כראש ועד העיר. במועד בחירתו ציין: "הוסרו המכשולים מעל דרכנו. הצלחנו לבקע לנו דרך בין ההרים, לגשר גשרים ולחבר מסילות חדשות".
כאשר הוקמה בשנת 1913 "אגודת ישראל" היה זלמן-ברוך מראשי התנועה. עם התגברות המצוקה במלחמת העולם הראשונה, נמנה ב-1915 על מקימי ועד הסיוע האמריקני (הג'וינט). בתקופת המלחמה הוא הוגלה על-ידי הטורקים לחיפה, והמשיך לפעול מצפון הארץ. לאחר הכיבוש האנגלי חזר לירושלים וב-1918 נבחר לסגן ראש ועד הקהילה. כן המשיך לאסוף כספים למען מוסדות צדקה בארץ. מכספו הוא תרם למען עניי העיר, למגביות שונות, ולבניינו של מגדל השעון על חומת העיר העתיקה.
ב-1920 היה בין הנוכחים בטקס ההכרזה על תחילתו של המנדט הבריטי. באותה שנה נבחר לאספת הנבחרים הראשונה מטעם רשימת "החרדים".
ביום א' בחשוון תרפ"ב (2.11.1921), יום השנה הרביעי להצהרת בלפור, החלו ערבים לפרוע בעיר העתיקה ולתקוף עוברי אורח, מוסדות ובתי עסק של יהודים. בלכתו לתומו ברחוב, ליד בית החולים "ביקור חולים", הוכה זלמן-ברוך באלה על ראשו. הוא נפל מחוסר הכרה, ואז נדקר בריאותיו שלוש דקירות עמוקות.
הוא הועבר לבית החולים במצב קשה. לאחר שמונה ימי סבל ועינויים נפטר ביום ח' בחשוון תרפ"ב (9.11.1921). בן 62 במותו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בהר הזיתים. בהלוויתו נכחו כאלף איש ובהם נציגי הממשל הבריטי. הותיר אחריו את רעייתו רוזה ואת שני בניהם, משה-וולף ואברהם-אבא.
מוקיריו הכירוהו כאדם ישר, עדין-רגשות, אוהב קודשי האומה. הספדים נישאו על ידי הרבנים זרח אפשטיין ויונתן הורוביץ, ידיד נעוריו הרב יוסף ליפשיץ, והרב הראשי אברהם יצחק הכהן קוק אשר אמר: "בכל מעשיו היו לנגד עיניו האידיאלים הדתיים והלאומיים של היישוב היהודי".
דברים לזכרו כתב הסופר ר' בנימין: "לא חדלתי מחבבו. אז הכרתי את מעלות רוחו, את פשטותו וישרותו, את עדינות רגשותיו, את אהבתו לקודשי האומה ולתקוותיה, את חיבתו העמוקה ליישוב. הוא לא היה מן הדברנים. דבריו היו שקולים ומדודים, אבל דברים היוצאים מתוך הלב ומתוך יצר הטוב שבלב".
בצוואתו קבע זלמן-ברוך שליש מרכושו (כ-7,000 לירות, סכום עתק באותם ימים) לקופת גמילות חסדים עבור הלוואות ללא ריבית ללומדי תורה בעת דוחקם. בסמוך לשכונת מאה שערים נקראה על שמו "חצר זלמן רובין".
---בשנת 2022 נוסף לקורות החיים מידע בזכות מחקר של ארגון המתנדבים "לתת פנים לנופלים". למידע נוסף ראו https://latetpanim.org.il/