קורות חיים
בן איטה (בת יחיאל-מיכל פינס) ודוד. נולד בירושלים בראש חודש אדר ב' תר"ס (1900) למשפחה דור רביעי בארץ. למד בגן-הילדים העברי הראשון בירושלים, שנוסד בשנת תרס"ג, והמשיך לימודיו בבית-הספר "למל" ובבית-המדרש למורים.
בשנת 1917 הוגלה עם הוריו לדמשק, ושם הרחיב והעמיק את ידיעותיו בערבית, וחזקה בו הנטייה להשתלמות במדעי המזרח. אחרי מלחמת העולם הראשונה חזרה המשפחה לירושלים, ואבינועם למד בתלמוד-תורה.
בשנת 1920 יצא להשתלם במדעי המזרח באוניברסיטת קיימבריג' באנגליה, ובתום שלוש שנות לימוד חזר ארצה. עם שובו נתמנה לקצין מחוז לענייני היהודים במשרד מושל ירושלים, ומשנת 1925 שירת כמפקח על בתי-הספר היהודיים מטעם ממשלת המנדט. בשנים 1929 עד 1930 השתלם בחינוך באוניברסיטת לונדון, וערך מסעות מחקר ולימוד.
חיבה מיוחדת רכש אבינועם לטבע ולצומח של ארץ-ישראל, וזמן-מה עסק בחפירות ארכיאולוגיות. עם זאת העמיק בחקר הלשון העברית כדי להתאימה לשימוש בשפת היום-יום וההוראה. הוא היה חבר בוועד הלשון העברית ובהנהלת מערכת החינוך של כנסת ישראל. במחלקת החינוך הממשלתית ראה עצמו כנציג החינוך העברי, והגן בתוקף על כבוד הלשון העברית ותרבותה. הוא זכה להוקרה מטעם הממונים עליו, ונתכבד מטעם ממשלת לונדון בתואר "חבר המוסד של הקיסרות הבריטית".
היה צנוע בהליכותיו וביחסו אל חבריו לעבודה, שבהם ראה שותפים למפעל החינוך העברי. אבינועם כתב ספרים ומאמרים רבים בבלשנות, דקדוק, חקירת הארץ ובנושאי חינוך. החשובה בעבודותיו המדעיות היתה תרגום ספר אחיקר החכם, המיוחס לסנחריב מלך אשור, לשפה העברית. הוא גם המשיך בחקר השפה הערבית, ועם חברו לוי ביליג, מרצה למדעי המזרח באוניברסיטה העברית, חיבר מקראה ערבית, שזכתה לשבח בחוגי המקצוע.
במאורעות תרצ"ו, ביום 21.10.1937, השיג כדור המרצחים את אבינועם: הוא נורה ונפצע בעוברו ליד בית מחלקת החינוך הממשלתית שעל הר ציון, הובהל לבית-חולים, ושם נפטר ביום ט"ז בחשוון תרצ"ח (23.10.1937).
הובא למנוחת-עולמים בהר הזיתים בירושלים. הניח הורים, אישה, שתי אחיות ושלושה אחים.