שמואל אליעזר שמולייזר זילברמן ז''ל

קורות חיים

בן צבי-יהודה. נולד בשנת תרי"א (1851) בפינסק, רוסיה.

בצעירותו עלה לארץ והתיישב בעיר העתיקה בירושלים. כאן נשא לאישה את דינה אזולאי, נצר למשפחת החיד"א, והקים יחד עמה משפחה מרובת ילדים.

בשנת תרמ"ו (1886) קנה "חזקה" של חצר ברחוב הסארייה, שכללה בשתי קומות שבעה חדרים ושני בורות. הבית עמד בדיוק מול בניין הסארייה, מושב המושל הטורקי.

שמולייזר היה נגר וידוע בשמו "שמולייזר הנגר". הוא יצר דלתות, חלונות ורהיטים. הוא עבד כקבלן לעבודות נגרות בשביל הצבא הטורקי, ומפעם לפעם הוזמן לבצע את עבודות הנגרות במסגדים הגדולים שבהר-הבית.

בתוך ביתו הקצה שני חדרים לבית-הכנסת, שנודע במשך הזמן כ"בית-הכנסת של שמולייזר". התפללו בו, יחד עם עובדיו בנגרייה, גם בעלי-מלאכה אחרים, ולכן נקרא גם "בית-הכנסת של בעלי-המלאכה". מדי שבת בשבתו ובחגים ערך בבית-הכנסת "קידושא רבא" והגיש לאורחים המתפללים ארוחות חמות. לרבים מהם, במיוחד בימי מלחמת העולם הראשונה, היתה זו ארוחה חמה יחידה במשך כל השבוע. בבית-הכנסת התכנסו בעלי-המלאכה ללימודי משניות ושיעורי תורה. שמולייזר היה אדם דתי והקפיד על מצווה קלה כבחמורה. הוא היה יהודי רחב-גרם, עליז, שמח בהלקו, חומד לצון ובעל חוש הומור, וידע גם לשמח אחרים. שמחה ועליזות מיוחדות היו, בעת שקיים מדי פעם בפעם את מצוות "פדיון פטר חמור" ברוב-עם, בשירה ובריקודים.

שמולייזר היה אב לכל בני- משפחתו הענפה, גם עזר לקרובים מפינסק לעלות ארצה וסייע בקליטתם בארץ. כן לקח תחת חסותו כמה יתומים, שבאו אחרי הפוגרום בקישינוב (בשנת 1903), וקלט אותם כבני-ביתו, ובמשך השנים נחשבו כבני-משפחה.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה עבד כקבלן נגרות בשביל הצבא הטורקי, וניצל את קשריו עם אנשי השלטון הטורקים לעזרה ליהודי ירושלים, שמצבם היה קשה ביותר. בתום מלחמת העולם הראשונה, ועם כניסת הצבא הבריטי לירושלים, היו לו תקוות ותוכניות רבות להרחבת פעילותו שלו ושל בני-משפחתו, אך המגמה האנטי-יהודית והאנטי-ציונית של הפקידות הצבאית הבריטית הלכה והחריפה, ועמה ההסתה הערבית. יהודים הוכו, והשלט עם ה"מגן דוד" שעל בית-החולים רוטשילד ("הדסה") הורד ונופץ. בינתיים קרבו ימי חגיגות נבי מוסא, שבהן היו באים לירושלים עולי-רגל מערים ערביות, קרובות ורחוקות. הגיגות אלה היו נמשכות שבוע ימים בתקופת ימי הפסחא הנוצריים.

בשנת תר"ף היו אלה גם ימי חג הפסח היהודי. היום הראשון של ימי נבי מוסא, ערב פסח חלף ללא אירועים מיוחדים. שמואל-אליעזר נתבקש לעזוב את ביתו ולחוג את ליל ה"סדר" מחוץ לביתו - אצל בני-משפחה ברובע היהודי או מחוץ לחומות - אך הוא סירב ואמר, שהוא חגג בביתו את ליל ה'"סדר" במשך למעלה מ- 30 שנה, ולא יקרה לו כלום. הוא גם סמך על שכניו-ידידיו, בני משפחת חוסייני, שהבטיחו לו כי אין לו מה לדאוג. ביום ראשון ט"ז בניסן תר"ף (4.4.1920) הגיעה לירושלים, לפני בית-העירייה שבקרבת שער יפו, תהלוכת החוגגים מחברון והסביבה. מוסא כאזים פחה חוסייני, ראש העירייה, סיים את נאומו בהשביעו את המפגינים לשפוך את דמם על מולדתם פלסטינה. השייח החברוני, שעמד בראש התהלוכה, סיים את נאומו בקריאה "אטבחו אל יהוד !" (שחטו את היהודים !). קריאה זו היתה מעין אות לפעולה, ומיד החלו ההתפרעויות. ההמון הפרוע התפרץ לסמטות העיר העתיקה והחל לפגוע ביהודים, להרוס ולשדוד את רכושם. אחר-כך התברר, כי לפורעים מחברון ומשכם הצטרפו שכניהם הערבים של התושבים היהודים. זעקות "מ'הארגעט אירען !" (הורגים יהודים !) הקיפו את סמטות העיר העתיקה. השכנים הערבים של שמולייזר לא הגנו עליו - למרות שכנות טובה וידידות של למעלה מ- 30 שנה. היו שמועות, שהם אפילו הצטרפו לפורעים ולבוזזים, ובצורה צינית המציאו סיפור, כאילו חיילים הודים הם שהרגו אותו בטעות.

שמואל-אליעזר מצא את מותו מידי הפורעים הערבים ביום י"ח בניסן תר"ף (6.4.1920) והובא למנוחת עולמים בבית העלמין שעל הר הזיתים, ירושלים.

הוא השאיר אחריו משפחה ענפה. נכדו, ניסן גולדנברג, נפל בהגנת מגדל צדק נמאורעות הדמים תרצ"ו - תרצ"ט.

תולדות חייו ומעשיו וכן אירועי התקופה התפרסמו בספרים תולדות ירושלים. ההגנה בירושלים, ספר תולדות ה"הגנה" ובחוברת קונטרס מחודש ניסן תר"ף.