רגינה רבקה, רניה גיבר מטושיביץ' ז''ל

קורות חיים

רגינה, בת אברום ואידה מטושיביץ', נולדה בי"ז באדר א' תרפ"א, (25.02.1921), בורשה, פולין.

רגינה הכירה את ליאון גיבר, מי שעתיד לימים להיות בעלה, בהיותה בת תשע והוא בן 11. שניהם היו חברים קרובים מאוד עד פרוץ מלחמת העולם השניה וכיבוש ורשה על-ידי הנאצים. בסוף 1939 הצליח ליאון לברוח לרוסיה ופעל כדי להביא את רגינה, שאכן הצטרפה אליו כעבור זמן קצר. הם נישאו בביאליסטוק ונשלחו להרי אורל למקום הנקרא ניז'ני טגיל, שם נולדה בתם אידה. שניהם עבדו בתעשייה הצבאית וחיו חיי פליטים בתנאים קשים, וכמעט תת-אנושיים.

בתום המלחמה, שבו לפולין בשנת 1946 ואז נתגלתה הזוועה - כל משפחתה של רגינה נרצחה בשואה. בין הניספים היו הוריה, אחיה שמיל לייב ומשפחתו, ואחיותיה שרה וציביה. אובדן זה נותר חרוט בליבם לעולם.

בשנת 1947 נולד בנם מאיר, בעיירה זלוטי סטוק, שם עבד ליאון תקופה קצרה במשרה ממשלתית רמה. לאחר מכן עברו לורוצלב. רגינה וליאון עבדו במשרות ממשלתיות בכירות מאוד. באותה תקופה החלו פצעי המשפחה להירפא וחיי המשפחה להשתקם.

בשנת 1957 עלו ארצה ונשלחו לעיירת העולים בית שמש. משם עברו לדירה קטנה בירושלים. רגינה הייתה מיומנת בניהול בכיר ובאדמיניסטרציה, אך בשל מגבלות שפה החלה לעבוד בבית חרושת לאריגה, כפועלת פשוטה. הודות לרוח ההתמדה, רצון ברזל, מסירות ומוסר עבודה גבוה, התקדמה רגינה והגיעה לדרגת מנהלת משמרת ואחראית על ייצור הדגמים המיוחדים. במסגרת זאת אף זכתה להערכה על עבודתה, וקיבלה פרס עובדת מצטיינת בבית הנשיא.

ליאון, שהיה מיומן בהפעלה ובניהול מערכות גדולות, החל לעבוד כשרברב. החיים לא היו קלים, השכר היה נמוך והיה חסר העולם התרבותי אותו הכירו, הבינו ואהבו. יחד עם זאת, שניהם קיימו משפחה בצנעה ובכבוד.

רגינה זכתה לגדל ולאהוב חמישה נכדים ושלושה נינים. זכר השואה הנורא יצר משפחה חמה מאוד, אוהבת, מסורה ובעלת קשרים הדוקים בין בני כל הדורות.

עם פרישתם לגמלאות, נסעו רגינה וליאון למספר טיולים בחו"ל ובכלל זה לקרובים בארגנטינה, לחברים בקנדה וביקור שורשים בפולין. יותר מכל אהבה רגינה לבלות עם המשפחה, כאילו מתוך צורך להשלים את החסר מהאובדן בשואה.

החיים נראו סוף סוף טובים ושלווים, מלאי אהבה, עד שחיי רגינה נקטפו באיבם.

ביום רביעי כ"ה בתמוז תשנ"ז, (30.07.1997), בשעה 13:10 בצהריים, פוצצו שני מחבלים מתאבדים תיקי יד ממולכדים בהפרש של שניות זה מזה בשוק מחנה יהודה בירושלים. הפיצוץ הראשון אירע בסמטת התפוח ומיד אחר כך ארע הפיצוץ השני, 30 מטר משם באמצע רחוב מחנה יהודה, מרכז השוק הירושלמי ההומה. 13 אנשים נרצחו במקום, שלושה נפטרו מפצעיהם בימים הבאים, למעלה מ- 100 אנשים נפצעו ונגרמו נזקי רכוש רבים. רגינה ובעלה באו לקניות בשוק באותה שעה. בזמן שהוא החנה את הרכב היא החלה בקניות, ונהרגה בפיגוע הנורא ליד דוכן הדגים.

רגינה הייתה בת 76 במותה. הותירה אחריה בעל, ילדים, נכדים ונינים המומים וכואבים את אבדנה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים.