נעמה הדני ז''ל

קורות חיים

נעמה, בת יוסף ולבנה, נולדה בי' באדר א' תשל"ג, (12.02.1973), בחיפה. למדה בגן הילדים שליד ביתה. היא בלטה בשמחת החיים שלה, בערנותה ובגישתה החברותית לבני-אדם ולבעלי-חיים. על פניה היה נסוך תמיד חיוך מתוק, מבט סקרני ורצון לקחת חלק בכל הסובב.

ביום שבת, ב' באדר ב' תשל"ח, (11.03.1978), נסעה נעמה עם משפחתה, אימה, אביה ואחותה לטיול במערת הנטיפים, במסגרת 'חוג המשוטטים' של חברי אגד. בדרך חזרה לחיפה ישבה לצד הנהג, על כיסא המדריך.

בשעות אחר הצהריים של אותו יום הגיעה קבוצה של 11 מחבלים לחופי הארץ על-גבי שתי סירות גומי. הם נחתו בחוף של שמורת הטבע מעגן מיכאל. היה זה לאחר ששהו יומיים בים ואיבדו את דרכם, שני מחבלים נוספים טבעו עוד קודם לכן. בחוף פגשו המחבלים צלמת טבע. לאחר שתיחקרו אותה לגבי מיקומם, רצחו אותה וניסו לקחת את מכוניתה. משלא הצליחו עצרו מונית חולפת ושני מחבלים נכנסו למונית וביחד עם הנוסעים שהיו בה החלו להתקדם דרומה לתל אביב.

יתר המחבלים עצרו את אוטובוס המטיילים של אגד, שהיה בדרכו חזרה לחיפה, במטחי יריות מנשק אוטומטי. נעמה, שישבה בחזית האוטובוס, נפגעה מיד בראשה וצנחה. אימה שהבחינה בה צעקה לנהג שיעצור. הנהג, שהיה אף הוא פצוע, הצליח לעצור את האוטובוס והאם ירדה עם נעמה חסרת ההכרה ושותתת הדם בזרועותיה אל הכביש. חברים עצרו נהג מזדמן וזה הסיע את האם ובתה לבית-חולים "רמב"ם" בחיפה. מחדר המיון הועברה נעמה לחדר הניתוח, אך שם נקבע מותה.

בינתיים, באוטובוס כפתו המחבלים את ידי הגברים והורו לנהג לנסוע דרומה. במהלך הנסיעה הם ירו מחלונות האוטובוס לעבר מכוניות חולפות. ליד מחלף אולגה חברו המחבלים למונית בה היו שני המחבלים האחרים. הם העלו את כל נוסעי המונית לאוטובוס והמשיכו לדהור דרומה תוך שהם ממשיכים לירות מחלונות האוטובוס לעבר כלי רכב חולפים.

במהלך הנסיעה הבחינו המחבלים באוטובוס אגד נוסף, שמספרו 901, שניסה להימלט לכיוון דרום לאחר ששמע על הפיגוע. המחבלים רדפו אחרי האוטובוס עד שהצליחו לעצור אותו, העלו את נוסעיו לאוטובוס בו היו והמשיכו לדהור לעבר תל אביב.

רק מעט צפונית לצומת הקאנטרי-קלאב (צומת גלילות) הצליחו השוטרים לעצור את האוטובוס לאחר שירו בגלגליו. בין המחבלים לבין כוחות משטרה שהיו במקום התפתח קרב יריות ארוך. חלק מהמחבלים פרץ החוצה מהאוטובוס, השאר החלו לירות לעבר הנוסעים הנמלטים.

בשלב מסוים פוצצו המחבלים את האוטובוס על כל הנוסעים שנותרו בו והוא הפך למלכודת אש גדולה. 35 ילדים ומבוגרים, בהם נעמה, נספו במהלך אותו היום, בירי לאורך הנסיעה ובהתפוצצות האוטובוס.

נעמה הייתה בת חמש שנים במותה. היא הובאה למנוחות בחלקת הקדושים בבית העלמין בחיפה, עם כל הרוגי "אוטובוס הדמים".

לאחר מותה הונצח זכרה של נעמה בשני שירים, שנכתבו על-ידי שמעון אופיר ומוטק'ה לבנון.

עץ ניטע על שמה ביער הילדים של הקרן הקיימת לישראל, וארגון "הדסה" בפילדלפיה שבארצות הברית העלה תרומה על שמה של נעמה לקידום הרפואה בישראל.